ספרא
[א] "וְכִי תַקְרִב" – כשתקריב; לעשות את הדבר רשות. "קרבן מנחה" – אמר ר' יהודה מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה", לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין? תלמוד לומר "קרבן" – קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.
ספרא
[א] "וכל מנחה אשר תֵּאָפֶה בתנור" – אמר ר' יוסי בר' יהודה מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה תנור" שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים? תלמוד לומר "וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת...וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה..". מה "וכל..וכל" האמור למטה – שני מינים, אף "וכל" האמור כאן – שני מינים. "וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת" – על שם כליין נקראו ולא על שם מעשיהן. מה תנור – כלי, אף מחבת ומרחשת – כלי.
ספרא
[ב] "סלת בלולה" (ויקרא ב, ה) – מלמד שהוא בלולה סולת. רבי אומר חלות בוללן, שנאמר (ויקרא ב, ד) "חלות...בלולות". אמרו לו, והלא לחמי תודה נאמר בהן "חלות" ואי אפשר לבוללן כשהם חלות אלא סולת! כיצד עושה? נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בוללן שנאמר "חלות...בלולות בשמן". כיצד עושה? נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ. "מצה" – יכול מצוה? תלמוד לומר "תהיה" – הכתוב קבעה חובה.