משך חכמה
וכי תקריב קרבן מנחה מאפה כו'. דע דבכל תורת כהנים בכל מקום שנאמר דבר אל בני ישראל להכלל כולו בלשון לאו אזהרה, אז מדבר בלשון נוכח ובמקום שנאמר צו לאהרן ובניו או דבר אל אהרן ואל בניו, שמדבר בלאו ואזהרה לכהנים לבד אז מדבר בלשון נסתר. ופוק חזי דבכל פרשת ויקרא דכתוב דבר אל בני ישראל כתוב בלשון נסתר לבד מקרא דחקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו כתוב בנוכח. אבל במקום שמדבר בענין קרבנות מדבר בלשון נסתר שהלאו על הכהן כמו ומלק ולא יבדיל שאזהרה הוא להלכה (דלא כראב"ש) כתוב בלשון נסתר. וכן מקרא דלא ישים עליה שמן שאינו רק בכהן המקריב (כפי מה שמפורש בחינוך ומתבאר בספר אור שמח) כתוב בלשון נסתר. וכאן מנחת סולת שאינו רק סולת בשמן אין דרך להחמיץ כתוב בלשון נסתר, אבל מנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת שנאפין וכמו לחם ודרך להחמיצו ולכן כתוב בהן לא תעשה חמץ שהלאו הוא על כל המחמיץ בין על כהן בין על זר כתוב בלשון נוכח משום הלאוין. ולא תשבית מלח ומנחת בכורים הוא קרבן צבור כתוב בלשון נוכח כמו בפ' פנחס ופ' לחם הפנים וכיו"ב. ופרשת צו כתוב צו את אהרן ואת בניו, דבר אל אהרן ואל בניו כתוב הכל בלשון נסתר, לבד פרשת חלב ודם כתוב בלשון נוכח משום דכתוב דבר אל בנ"י ובאזהרות יעו"ש. וכן בפ' אחרי ובפ' אמור זה כלל מקויים יעוי' בזה.