עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
זבחים (דף מא ע״ב) תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה נאמרו (ויקרא ד ט) יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שכעס על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חבתו ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה נאמרה (שם) פרכת הקדש בפר כהן משיח ולא נאמרה בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם רובה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת:
תנחומא בובר
אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זש"ה כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה ה), ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב בריה, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח לב), ובמה חפץ להצדיק בריותיו [שנאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' (ישעיה מ בכא) למען צדק בריותיו] ולא לחייב, וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן, וצוהו ואמר לו, זה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז), עבר הביא עליו איפופסין, בא השבת ופינהו, התחיל מסיח עמו מא יעשה תשובה, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם (שם ג ט), אין ה' אלא מדת הרחמים, שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו), הקדים לו מדת רחמים למדת הדין, הוי כי לא אל חפץ רשע, שאינו חפץ לחייב בריה, התחיל מסיח מי הגיד לך וגו' (בראשית ג יא), ויאמר האדם האשה וגו' (שם שם יב), הניח מאדם, התחיל מסיח עם האשה, שנאמר ויאמר ' אלהים לאשה וגו' (שם שם יג), אבל כשבא אצל הנחש לא הסיח עמו, אלא מיד נתן לו איפופסין, שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו', ואיבה אשית וגו' (שם שם יד טו), חזר אצל האשה ואמר לה, הרבה ארבה עצבונך והרונך (שם שם טז), וכשחזר אצל האדם, לא חייבו, אלא רמז לו לעשות תושבה, מנין, אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך (שם שם יט), אין שובך אלא לשון תשובה, שנאמר שובה ישראל (הושע יד ב), כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר [ויגרש את האדם (בראשית ג כד), הוי] כי לא אל חפץ רשע אתה, מהו לא יגורך רע, אמר ר' תנחומא בר חנילאי בשם ר' ברכיה בשם ר' יוחנן אין עומדין לפני הקב"ה אלא מלאכי שלום ומלאכי רחמים, אבל מלאכי הזעם רחוקים ממנו, שנאמר באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו לחבל (את) כל הארץ (ישעיה יג ה). [ד"א] לא יגורך רע, אמר ר' יוחנן אין אתה גורר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך.