תורה תמימה על התורה
ואת שתי הכליות. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה נאמרו יותרת ושתי הכליות בפר כהן משיח ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ט), משל למלך בשר ודם שזעם על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חיבתו להפירש"י מפני חיבת הצבור קיצר בדברים, וכתב מהרש"א וז"ל, בהך פירושא הוי צבור למעליותא לגבי כהן משיח וכו', וזה דוחק. ונראה לפרש דהאי משל למעליותא דכהן משיח קאמר דהוא אוהבו של מלך שהוא משרת ה' וקאמר דמיעט בסרחונו, ומפני שחביב קבלת קרבנו לה' הזכיר שקרבנו מהודר ביותרת ושתי הכליות למעט סרחונו וכו', עכ"ל. ואפשר להביא ראיה מכרחת לפי' זה ממ"ש בריש ע"ז ב' ב' מלך וצבור באים לדין מלך נכנס תחלה מקמי דליפוש חרון אף, כלומר קודם שיבא חרון אף של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא יפרע מן המלך כל סרחניה מפני החרון, אלמא דהמלך מעלתו וזכותו יותר משל צבור, וגם לפי' זה תתאמת אגדה זו לאגדה דלעיל בפסוק ו' בדרשה את פני פרוכת הקודש, יעו"ש, וכן יש לדייק זה ממ"ש בהוריות י"ב ב' דפר כהן משיח קודם לפר העדה מפני שהוא מקודש יותר, ואין להאריך עוד.
.
(זבחים מ"א ב')
(זבחים מ"א ב')
תורה תמימה על התורה
כאשר יורם וגו'. וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה לור"ל דמשמע שדיני פר כהן משיח לא נתפרשו כולם בפרט עד שצריך עוד לדמותו לשלמים, וקשה מאי דבר חדוש למדנו לפר משלמים מה שלא נתבאר מפורש בפר גופיה.
אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים, מה שור זבח השלמים עד שיהיו מחשבותיו ומעשיו על מזבח החיצון אף פר כהן משיח כן לזר"ל בהכרח צ"ל דלא בא ההיקש הזה אלא ללמד על הפגול שהוא נלמד בכל הקדשים משלמים [ע"ל פ' צו, ז' י"ח] ובא ללמד על פר שאין פגול נוהג בו אלא כשלמים, מה שלמים אין נעשים פגול אלא ע"י מעשה עבודה חיצונית ומחשבת אכילה חיצונית, והיינו ששוחט או מקבל או זורק על מנת לאכול בשר או לשפוך שירים או להקטיר אימורין חוץ לזמנו, אף כאן אין נעשה פגול עד שיחשב בעבודות חוץ על אכילת חוץ.
.
(שם מ"ד ב')
(שם מ"ד ב')
תורה תמימה על התורה
כאשר יורם וגו'. וכי מה למדנו משור זבח השלטים מעתה לחכמש"כ לעיל אות ל"ו.
אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח, כה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה לטבאימורים. ואע"פ דשלמים הם קדשים קלים ואין בהם מעילה מחיים דממון בעלים הוא, מ"מ באימורין יש בהם מעילה. ואע"פ דכבר ילפינן בפרשה הקודמת (פ' ט"ז) מכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, בכ"ז אצטריך גם היקש זה שלפנינו לענין יותרת ושתי הכליות, דמפסוק כל חלב לא היינו יודעין רק חלב, ופסוק כל חלב אצטריך משום דמפסוק שלפנינו הו"א דחלב אליה כיון דליתא בשור לכן אם הביאו כבש לשלמים לא ימעלו בחלב האליה דאלית הכבש קריבה ביה, לכן אצטריך הפסוק כל חלב דמיניה מרבינן גם חלב האליה, דמצינו אליה דמתקרי חלב, כדכתיב לעיל בפרשה חלבו האליה תמימה. ועיין בתוס' כאן מש"כ בדרשה שהובאה על פסוק זה בזבחים מ"ה ב' ולפנינו תתבאר בסמוך בפסוק כ' ועשה לפר.
.
(חולין קי"ז א')
(חולין קי"ז א')