מדרש על חגי 2:9

בבא בתרא (דף ג) (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה רבי אלעזר ורבי יוחנן חד אמר בבנין וחד אמר (ע״ב) בשנים ואיתא להא ואיתא להא:

בבא בתרא פרק א - א "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת [הַזֶּה] הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן". (חגי ב׳:ט׳) רַב וּשְׁמוּאֵל, וְאַמְרִי לָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר: בְּבִנְיָן. וְחַד אָמַר: בְּשָׁנִים. וְאִיתָא לְהָא וְאִיתָא לְהָא.

[ט] ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). אמ' ר' עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי משה ואמ' לי על ידי אהרן. מה אמר לי, קומי לך (שם), זרזי גרמיך. רעיתי (שם), בתו של אברהם שריעה אותי בעולמי. יפתי (שם), בתו של יצחק שייפה אותי בעולמי בשעה שהעקידו אביו על גבי המזבח. ולכי לך (שם), בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וג' (בראשית כח:ז). כי הנה הסתיו עבר (שה"ש ב:יא), אילו ארבע מאות שנה שנגזר על אבותינו במצרים. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו מאתים ועשר. ד"א כי הנה הסתיו עבר, אילו מאתים ועשר. הגשם חלף הלך לו, זה השיעבוד. לא הוא הגשם לא הוא הסתיו, א"ר תנחומ' עיקר טרחותה מיטרא, עיקר שיעבודן של ישר' לא היה אלא שמנים ושש שנה משעה שנולדה מרים. ולמה הוא קורא מרים, א"ר יצחק לשון מרור, כמה דאת אמ' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר (שמות א:יד). הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב:יב), זה משה ואהרן. עת הזמיר הגיע (שם), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של מצריים שיזמרו, היגיע זמנה של ע"ז שלהם שתעקר מן העולם, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני י"י (שמות יב:יב). היגיע זמנו של ים שיבקע, ויבקעו המים (שם יד:כא). הגיע זמנה של שירה שתיאמר, אז ישיר משה וג' (שם טו:א). הגיע זמנה של תורה שתינתן, עזי וזמרת יה (שם שם ב), א"ר ביבי זמירות היו לי חוקיך (תהלים קיט:נד). א"ר תנחומה היגיע זמן שיעשו ישראל זמירה להקב"ה, עזי וזמרת יה (שמות שם). וקול התור נשמע בארצינו (שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה משה, ויאמר משה כה אמר י"י כחצות הלילה וג' (שמות יא:ד). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו שלשת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישר'. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו. א' להם משה, כל הדין ריחא טבא אית בכון ואתון יתבין הכא, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם). ד"א ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). אמ' ר' עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי יהושע ואמ' לי על ידי אלעזר. ומה אמ' לי, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שם ב:י). כי הנה הסתיו עבר (שם ב:יא), אילו ארבעים שנה שעשו ישר' במדבר. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו שלשים ושמנה שנה שהיה כעס על ישר'. הנצנים נראו בארץ (שם יב), אילו המרגלים, נשיא אחד נשיא אחד ממטה וג' (במדבר לד:יח). עת הזמיר הגיע (שה"ש ב:יב), הגיע זמנה של ערלה שתיזמר, הגיע זמנם של כנענים שייזמרו, היגיע זמנה של ארץ ישר' שתחלק, לאלה תחלק הארץ וג' (במדבר כו:נג). וקול התור נשמע בארצנו (שה"ש שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה יהושע, ויצו יהושע את שטרי העם לאמר (יהושע א:י). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו סלי בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנסכים. ד"א ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). א"ר עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי דניאל ואמ' לי על ידי עזרא. מה אמ' לי, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם ב:י). כי הנה הסתיו עבר (שם ב:יא), אילו שבעים שנה של מלכות בבל. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו חמשים ושתים שנה של מלכות מדיי. ד"א כי הנה הסתיו עבר (שם), אילו שבעים שנה שעשו ישר' בגולה. והלא אינן אלא חמשים ושתים שנה, א"ר לוי צא מהם שמונה עשרה שנה, שכל שמנה עשרה שנה היתה בת קול יוצא ומפוצצת בפלטין של נבוכד נאצר ואומ' לו, עבדא בישא, סוק חרב ביתה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. הגשם חלף הלך לו (שם), זה השיעבוד. הנצבים נראו בארץ (שם ב:יב), כגון דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע (שם), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, היגיע זמנם של רשעים שישברו, שבר י"י מטה רשעים (ישעיה יד:ה), היגיע זמנם של בבליים שיזמרו, היגיע זמנו של בית המקדש שיבנה, גדול יהיה כבוד הבית האחרון וג' (חגי ב:ט). וקול התור נשמע בארצינו (שה"ר שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה כורש, כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו' (עזרא א:ב). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו סלי ביכורי'. הגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנסכים. ד"א ענה דודי ואמר לי (שם ב:י). א"ר עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי אליה ואמ' על ידי מלך המשיח. מה אמ' לי, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם). כי הנה הסתיו (שם יא), א"ר עזריה זו מלכות הרשעה הזאת שהיא מתעה בבריות, כמה דאת אמ' כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים יג:ז). הגשם חלף הלך לו (שה"ש ב:יא), זה השיעבוד. הנצנים נראו בארץ (שם יב), א"ר יצחק כת' ויראני י"י ארבעה חרשים (זכריה ב:ג), ואילו הן, אליהו, ומלך המשיח, ומלכי צדק, ומשיח מלחמה. עת הזמיר הגיע (שה"ש ב:יב), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנם של רשעים שישברו, שבר י"י מטה רשעים (ישעיה יד:ה), הגיע זמנה של מלכות הרשעה שתעקר מן העולם, הגיע זמנה של מלכות השמים שתגלה, והיה י"י למלך על כל הארץ וג' (זכריה יד:ט). וקול התור נשמע בארצינו (שה"ש ב:יב), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה מלך המשיח, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נב:ז). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), א"ר חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנשארים, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש וג' (ישעיה ד:ג). ורבנין אמרין שבוע שבן דוד בא בו, השנה ראשונה, והמטרתי על עיר אחת וג' (עמוס ד:ז). בשנייה, חיצי רעב משתלח'. בשלישית, רעב גדול ומתים בה אנשים ונשים וטף והתורה משתכחת מישראל. ברביעית, רעב לא רעב שובע לא שובע. בחמישית, שבע גדול ואוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת לחידושה. בשישית קולות. ובשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. א"ר אבייה כמן שבועין אינון כהדין לא אתה, ולא אתייה אלא כיי דמר ר' יוחנן, דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתים, והנשארים עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רעות באות על הציבו', וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראש' קיימת מביא אחרת ונסמכה לה. א"ר אבון דור שבן דוד בא בו, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יתחוננו, אנשי אמת נאספים והאמת נעדרת והולכת לה. לאיכן היא הולכת לה, דבית ר' יניי אמרין הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר, כמה דאת אמ' ותהי האמת נעדרת וג' (ישעיה נט:טו). א"ר נהוראי דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו מפני נערים, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, בן לא יבוש מאביו, חכמת סופרים תסרח, והגפן תתן פריה והיין ביוקר. א"ר אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שהוא חייב כלייה. א"ר יניי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב. א"ר לוי אם ראית דור אחר דור מחרף, צפה לרגליו של מלך המשיח, ומה טעמ', אשר חרפו אויביך י"י אשר חרפו עיקבות משיחך (תהלים פט:נב), מה כת' בתריה ברוך י"י לעולם אמן ואמן (שם נג).