תלמוד על חגי 2:9

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. מָאן דְּאָמַר. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. כִּ֥י לֹֽא־בָאתֶם֭ עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. הַעַ֨יִט צָב֤וּעַ נַֽחֲלָתִי֙ לִ֔י. מָאן דְּאָמַר. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. הָֽיְתָה־לִּ֥י נַֽחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּעַ֑ר. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. זֹֽאת־מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד וגו׳. לְאֶחָד שֶׁעָשָׂה לוֹ חֲבִילָה וְהָיָה נִינֻחַ בָּהּ. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בַּגִּלְגַּל הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בְּשִׁילֹה נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בִּירוּשָׁלִַם נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ. אֶל תִּשְׁתֶּה יַיִן לֹא מִטִּיבֵּרִיָּא וְלֹא מִקַּיְסָרִין וְלֹא מִצִּיפּוֹרִין. הָא בֵּינְתַייִם מוּתָּר. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד עָשׂוּ אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. בַּגִּלְגַּל עָשׂוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְקוּ. בְּשִׁילֹה עָשׂוּ שְׁלֹשׁ מְאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתֵשַׁע. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן עָשׂוּ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְנוֹב וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בְּגִבְעוֹן. וּבִירוּשָׁלִַם עָשׂוּ בְּבִנְייָן הָרִאשׁוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשֶׂר וּבְבִנְייָן הָאַחֲרוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשְׂרִים. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן.