מדרש על ירמיהו 34:5

תנו רבנן כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד׳ זקנים לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי בהגדות הוא ואל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו אמר רבי עקיבא ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר (ויקרא י ו) ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳ והלא דברים קל וחומר ומה נדב ואביהו שלא עשו אלא מצוה אחת דכתיב (שם ט ט) ויקריבו בני אהרן את הדם אליו כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה נענה רבי יוסי הגלילי ואמר (מ״א יד יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו וגומר והלא דברים קל וחומר ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה (שם) יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה מאי דבר טוב רבי זירא ורבי חנינא בר פפא חד אמר שבטל משמרתו ועלה לרגל וחד אמר שבטל פרסדאות שהושיב אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר (ירמיה לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך [המלכים] הראשונים וגומר והלא דברים קל וחומר ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה. נענה רבי עקיבא ואמר (זכריה יב ב) ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדון ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר בעידנא ההיא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד יאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדון והלא דברים קל וחומר ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב (מ״א כב לה) והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב ביה בצדקיהו (ירמיה לד ה) בשלום תמות וכתיב (שם לט ז) ואת עיני צדקיהו עור אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שמת נבוכדנצר בימיו ואמר ליה רבא לרבה בר מרי קברותיך בשלום וכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שלא חרב בית המקדש בימיו:

כד תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְנַחֲמוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: דְּעוּ שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וּבָקִי בְּהַגָּדוֹת הוּא, וְאַל יִכָּנֵס אֶחָד מִכֶּם לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲנִי אַחֲרוֹן! פָּתַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: רַבּוּ עֲוֹנוֹתָיו, תָּכְפוּהוּ אֲבֵלָיו, הִטְרִיחַ רַבּוֹתָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: (ויקרא י׳:ו׳-ז׳) "וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'", וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה נָּדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, דִּכְתִיב: (שם ט) "וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו", כָּךְ? בָּנָיו שֶׁל רַבִּי [יִשְׁמָעֵאל], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: (מלכים א י״ד:י״ג) "וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ" וְגוֹ'. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמָה אֲבִיָּה בֶּן יָרָבְעָם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שם) "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב", כָּךְ? בָּנָיו שֶׁל רַבִּי [יִשְׁמָעֵאל] עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! מַאי "דָּבָר טוֹב"? רַבִּי (איבא) [זֵירָא] וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, חַד אָמַר: שֶׁבִּטֵּל מִשְׁמַרְתּוֹ וְעָלָה לָרֶגֶל. וְחַד אָמַר: שֶׁבִּטֵּל פַּרְסְדָאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב אָבִיו עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: (ירמיהו ל״ד:ה׳) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ [הַמְּלָכִים] הָרִאשׁוֹנִים" וְגוֹ'. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה צִּדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, שֶׁהֶעֱלָה יִרְמְיָה מִן הַטִּיט, כָּךְ? בָּנָיו שֶׁל רַבִּי [יִשְׁמָעֵאל], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: (זכריה י״ב:י״א) "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלַיִם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ". וְאָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא, לָא הֲוָה יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר: בְּעִידְנָא הַהִיא, יִסְגֵי מִסְפְּדָא בִּירוּשְׁלֵים, כְּמִסְפְּדָא דְּאַחְאָב בַּר עָמְרִי, דְּקָטַל יָתֵיהּ הֲדַדְרִמּוֹן בַּר טַבְרִימוֹן, וּכְמִסְפֵּד יֹאשִׁיָּהוּ בַּר אָמוֹן, דְּקָטַל יָתֵיהּ פַּרְעֹה חֲגִירָא בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמָה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב, דִּכְתִיב: (מלכים א כ״ב:ל״ה) "וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, וַיָּמָת בָּעֶרֶב", כָּךְ? בָּנָיו שֶׁל רַבִּי [יִשְׁמָעֵאל], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: כְּתִיב בֵּיהּ בְּצִדְקִיָּהוּ: (ירמיהו ל״ד:ה׳) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת", וּכְתִיב: (שם לד) "וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר"? אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּיָמָיו. וַאָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: כְּתִיב בֵּיהּ בְּיֹאשִׁיָּהוּ: (מ"ב כּב) "לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבוֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם", וּכְתִיב: (ד"ה ב לה) "וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ". וְאָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה. אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. [אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מִנַּיִן לֶחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״א:י׳) "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר", מַה כֹּהֵן, בָּרֹאשׁ, אַף חָתָן, בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ, מְנָלָן? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: (ויקרא כא) "וְקִדַּשְׁתּוֹ" לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן]. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: קָשָׁה יְצִיאַת נְשָׁמָה מִן הַגּוּף כְּצִפּוֹרֵי בְּפִי הַוֵּשֶׁט. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּפִיטוּרֵי בְּפִי וֵשֶׁט. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חַיְּתָא: הַנִּפְטָר מִן הַמֵּת, לֹא יֹאמַר לוֹ: 'לֵךְ־לְשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ־ בְּשָׁלוֹם'. הַנִּפְטָר מִן הַחַי, לֹא יֹאמַר לוֹ: 'לֵךְ־ בְּשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ־לְשָׁלוֹם'. הַנִּפְטָר מִן הַמֵּת, לֹא יֹאמַר לוֹ: 'לֵךְ־לְשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ־בְּשָׁלוֹם', שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט״ו:ט״ו) "וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם". הַנִּפְטָר מִן הַחַי לֹא יֹאמַר לוֹ 'לֵךְ־בְּשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ־לְשָׁלוֹם', שֶׁהֲרֵי יִתְרוֹ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה: (שמות ד׳:י״ח) 'לֵךְ לְשָׁלוֹם', הָלַךְ וְהִצְלִיחַ, דָּוִד אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם: (שמואל ב ט״ו:ט׳) 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', הָלַךְ וְנִתְלָה. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פד) "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן". אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִׁי, אָמַר רַב: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֵין לָהֶם מְנוּחָה אֲפִלּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל, יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן".

פו אִיבָּעְיָא לְהוּ: הֶסְפֵּדָא, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, אוֹ יִקְרָא דְּשִׁיכְבֵיהוּא. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? דְּאָמַר: "לָא תִּסְפְּדוּהָ לְהַהוּא גַּבְרָא", אִי נַמִּי: לַאֲפוּקֵי מִיּוֹרְשִׁים. (מאי) תָּא שְׁמַע: (בראשית כ״ג:ב׳) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּאַבְרָהָם, מַשְׁהוּ לָהּ לְשָׂרָה? שָׂרָה גּוּפָא נִיחָא לָהּ, כִּי הֵיכִי דְּנִתְיַקֵּר בָּהּ אַבְרָהָם. תָּא שְׁמַע: "וְסָפְדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ", וְאִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הַנֵי בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ? נִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקֵי, דְּנִתְיַקְּרוּ בְּהוּ אִינְשֵׁי. תָּא שְׁמַע: "לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ", (אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּשַׁכְבֵי, שַׁפִּיר, דְּהַנֵי, לָאו בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ. אֶלָא אִי אָמַרְתְּ, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הָא נַמִּי יִסָּפְדוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהֲוֵי לְהוּ יִקְרָא לְאִינְשֵׁי?) לָא נִיחָא (לְהוּ) [לְצַדִּיקַיָּא], דְּנִתְיַקְּרוּ בִּרְשִׁיעַיָּא. תָּא שְׁמַע: (ירמיהו ל״ד:ה׳) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים וְגוֹ'. וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ". אִי אָמַרְתְּ [מִשּׁוּם] יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לִיתְיַקְּרוּ בָּךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵיכִי דְּאִיתְיַקְּרוּ בַּאֲבָהָתָךְ. תָּא שְׁמַע: (תהילים ט״ו:ד׳) "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁגֵּרֵר עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָבִיו בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי טַעְמָא עָבִיד הָכִי? מִשּׁוּם דְּתִיהֲוֵי כַּפָּרָה לְאָבִיו. וּמִשּׁוּם כַּפָּרָה דַּאֲבוּהָ, מַשְׁהֵי לֵיהּ לְיִקְרָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל? יִשְׂרָאֵל גּוּפַיְהוּ נִיחָא לְהוּ, דְּמָחֲלוּ יִקְרַיְהוּ לְגַבֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: אָמַר לְהוּ: (רבי) אַל תַּסְפִּידוּנִי בָּעֲיָרוֹת. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? קָסָבַר, (רבי) לִיתְיַקְּרוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל טְפֵי. (פורתא). [תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, מַאי לָאו, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת! לֹא, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי. וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל חַי, מַבִּיתלֵיהּ לַמֵּת? אִין, כִּי אָמַר רַחֲמָנָא: (דברים כ״א:כ״ג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ", דּוּמְיָא דְּתָלוּי, דְּאִית בֵּיהּ בִּזָּיוֹן, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ בִּזָיוֹן, לָא. תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְשַׁמֵּעַ עָלָיו עֲיָרוֹת, לְהָבִיא לוֹ מְקוֹנְנוֹת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה, אֵינוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת. הָכִי קָאָמַר: כָּל הָעוֹשֶׂה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי, אֵין בּוֹ בִּזָּיוֹן לַמֵּת]. תָּא שְׁמַע: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סִימָן יָפֶה לַמֵּת, שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָה; מֵת שֶׁלֹּא נִסְפַּד, וְלֹא נִקְבַּר, אוֹ שֶׁחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִיםעַל מִטָּתוֹ, זֶהוּ סִימָן יָפֶה לַמֵּת. שְׁמַע מִינָהּ: יִקְרָא דִּשְׁכִיבָא הוּא, שְׁמַע מִינָהּ.