מדרש על ירמיהו ל:11

חסדי י"י כי לא תמנו. חסדי י"י בכל דור ודור עם ישראל וכן אמר ישעיהו (ישעיה סג ז) חסדי י"י אזכיר תהלות י"י תחלת יצאו ישראל ממצרים בחסדו היה ולא מטובם כשהוציאם מבבל לא בזכותם אלא בחסדו וכן כשהשם ירצה לקבץ את ישראל מן הגלות לא מפני מעשיהם הטובים כי אם למענו שנ' (יחזקאל לו כב) לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם למעני ולמען שמי המחולל בגוים לכן הוא או' חסדי י"י כי לא תמנו כי לא תמנו הנו'ן טפילה וראיה כי אמר למטה כי לא כלו רחמיו. חסדי י"י גדולם הם כי לא תמנו בין האומות כי לא כלו רחמיו. חסדי י"י אשר הבטיחנו כי אני י"י לא שניתי ואתם בני יעקוב לא כליתם ואומ' (ירמיה ל יא) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שמה אך אותך לא אעשה כלה.

רַבִּי נַחְמָן פָּתַח (ירמיה ל, י): וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עֲוָקִים, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְלֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ, אָמַר אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לָזֶה יְרִידָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲפִלּוּ הוּא עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֶצְלִי מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ד): אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אַף אַתָּה עוֹלֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם כְּשֵׁם שֶׁלְּאֵלּוּ יְרִידָה אַף לִי כֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא, אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה עוֹלָמִית, לֹא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבִּי מֵאִיר הָיָה דוֹרֵשׁ (תהלים עח, לב): בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, זֶה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁלֹּא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ הֶאֱמַנְתָּ וְעָלִיתָ עוֹד לֹא יָרַדְתָּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ וְלֹא עָלִיתָ עֲתִידִין בָּנֶיךָ שֶׁיְהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִסִּים וּבְאַרְנוֹנִיּוֹת וּבְזִימִיּוֹת וּבְגֻלְגָלִיּוֹת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָכוֹל לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ (ירמיה ל, י): וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל, (ירמיה ל, י): וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, מִגַּלְיָא וּמֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ. (ירמיה ל, י): וְשָׁב יַעֲקֹב מִבָּבֶל, (ירמיה ל, י): וְשָׁקַט מִמָּדַי, (ירמיה ל, י): וְשַׁאֲנָן מִיָּוָן, (ירמיה ל, י): וְאֵין מַחֲרִיד מֵאֱדוֹם, (ירמיה ל, יא): כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן אֶעֱשֶׂה כָלָה, (ירמיה ל, יא): וְאוֹתָךְ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּים שְׂדוֹתֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כג, כב): לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ, לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה. (ירמיה ל, יא): וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

פס'. כי ידין ה' עמו. ידין עמים על שעשו בעמו. שנאמר (זכריה א׳:ט״ו) אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ואומר (ירמיהו ל׳:י״א) כי אעשה כלה בכל הגוים. ועל עבדיו יתנחם. אלו ישראל שלקחתי ממצרים להיות לי לעבדים. וכבר משלו בם אומות העולם. יתנחם. אלו תנחומין. כי יראה כי אזלת יד. ראה שהלכו בגולה. דבר אחר כי יראה. יראה שכלתה פרוטה מידם. דבר אחר כי יראה כענין שנא' (דניאל י״ב:ז׳)ובכלות נפץ [יד] עם קדש תכלינה כל אלה. ואפס עצור ועזוב. כענין שנ' (מלכים ב י״ד:כ״ו) כי ראה ה' את עני ישראל מורה (אותם) ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ואומר (ישעיהו נ״ט:ט״ז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו: