מדרש על ירמיהו לא:3

וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וְלָמָּה שֶׁל גֹּמֶא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם לַצַּדִּיקִים מָמוֹנָן יוֹתֵר מִגּוּפָן, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר דָּבָר רַךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד לִפְנֵי רַךְ וְלִפְנֵי קָשֶׁה. וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, תָּנָא חֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רָע. וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וגו', רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יַם סוּף, שֶׁיַּם סוּף מַגִּיעַ עַד נִילוּס. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַגָּם, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יט, ו): קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ. וְלָמָּה הִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ בַּיְּאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חוֹשְׁבִין הָאִסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁכְּבָר הֻשְׁלַךְ לַמַּיִם וְלֹא יְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו.

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק, אָמַר רַבִּי עַמְרָם בְּשֵׁם רַב לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ בִּתִּי נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ, הַיְינוּ דִּכְתִיב (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף, אֲחוֹת אַהֲרֹן וְלֹא אֲחוֹת משֶׁה, אֶלָּא שֶׁאָמְרָה נְבוּאָה זוֹ כְּשֶׁהִיא אֲחוֹת אַהֲרֹן וַעֲדַיִן לֹא נוֹלַד משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְּאוֹר, עָמְדָה אִמָּהּ וְטָפְחָה לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמְרָה לָהּ בִּתִּי וְהֵיכָן נְבוּאָתֵךְ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק וגו'. לָדַעַת מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ. וְרַבָּנָן אָמְרִין כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה עַל שֵׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר, וַתֵּתַצַּב, עַל שֵׁם (שמואל א ג, י): וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב. אֲחוֹתוֹ, עַל שֵׁם (משלי ז, ד): אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ. מֵרָחֹק, עַל שֵׁם (ירמיה לא, ב): מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי. לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, עַל שֵׁם (שמואל א ב, ג): כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' [וכל הענין].

לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ. וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלִיכָה הָאֲמוּרָה כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן מִיתָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כה, לב): הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת. אָמְרוּ לָהּ גְּבִרְתֵּנוּ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְכָל הָעוֹלָם אֵינָן מְקַיְּמִין אוֹתָהּ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל מִצְוַת אָבִיךְ. מִיָּד בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע. וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר יָדָהּ וְחַד אָמַר שִׁפְחָתָהּ, טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יָדָהּ, דִּכְתִיב: אֲמָתָהּ. וְטַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר שִׁפְחָתָהּ, דְּלָא כְתִיב יָדָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּמַאן דְּאָמַר שִׁפְחָתָהּ כְּשֶׁבָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע הִנִּיחַ לָהּ אַחַת מֵהֶן דְּלָאו דֶּרֶךְ בַּת מֶלֶךְ לַעֲמֹד יְחִידָה. אֵיתִיבוּן אַלִּבָּא דְּמַאן דְּאָמַר יָדָהּ, לִכְתֹּב יָדָהּ, לָא תַבְרָא שֶׁלְּכָךְ כְּתִיב: אֲמָתָהּ, דְּאִשְׁתַּרְבּוּבֵי אִשְׁתַּרְבּוּב. וּתְנִינַן וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא (תהלים ג, ח): שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, אַל תִּקְרֵי שִׁבַּרְתָּ אֶלָּא שִׁרְבַּבְתָּ. רַבָּנָן אָמְרִין, בַּת פַּרְעֹה מְצֹרַעַת הָיְתָה, לְפִיכָךְ יָרְדָה לִרְחֹץ, כֵּיוָן שֶׁנָּגְעָה בַּתֵּבָה נִתְרַפֵּאת, לְכָךְ חָמְלָה עַל משֶׁה וְאָהֲבָה אוֹתוֹ אַהֲבָה יְתֵרָה: