Chasidut על ירמיהו לא:3

ופירש הרב כיצד הוא הכלליות, והוא כי מדת החסד הוא התפשטות ודרכו להיטיב לכל, והוא סוד האהבה כמו שכתוב (בירמיהו ל״א:ג׳) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, אם כן מי שמדבק עצמו בחיצוניות החסד יש באפשר שלא יבחין בין חסד לחסד, ויהיה אוהב לכל בין טוב ובין רע ח"ו, דרך משל, חסד הוא השפעה, ויש השפעה בענין זיווגים, ויש השפעה בענין ממון, ואם ח"ו אינו מבחין ויהיה הכל השפעה שוה לטוב ולרע, ויכול להיות רשע גמור ח"ו אף שיהיו בו מדות טובות גם כן, וזהו שאנחנו רואים שיש אנשים בעלי צדקה והם הולכים אחרי עיניהם, והוא, לפי שהם בעלי חיצוניות החסד, אבל העיקר לדבק בפנימיות החסד, אם כן נכלל הגבורה בהחסד, והוא כי קו ימין של הגבורה הוא מצמצם השמאל של החסד והוא החסד הרע, שלא להתפשט יותר, אם כן הוא עומד בחסד הטוב, וזהו התכללות הגבורה בחסד:

ד וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁהַתּוֹרָה, הַיְנוּ הַמִּדּוֹת, הַיְנוּ הַיָּמִים, שׁוֹרָה בָּהֶם אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בלק דף קצא: בראשית דף מו.): יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ; שֶׁהַחֶסֶד, הַיְנוּ הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ל״א:ג׳): אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ [עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד] וְכוּ', הוּא יוֹמָא דְּאָזֵל עִם כֻּלְּהוֹ יוֹמִין, הַיְנוּ הַמִּדּוֹת.

וְזֶהוּ (יִרְמִיָּה לא), "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךָ חָסֶד וְכוּ'", כִּי כָּל הַנְּבוּאָה שֶׁנִּבֵּא יִרְמִיָּה שָׁם נֶאֱמַר עַל סוֹף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁמְּנַחֵם שָׁם אֶת יִשְֹרָאֵל בְּנֶחָמוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיָּרְדוּ כְּמוֹ שֶׁיָּרְדוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יַעַזְבֵם ה', כַּמְבֹאָר שָׁם. וְעִקַּר הַנֶּחָמָה, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה יִהְיֶה ה' יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר וְנֶעְלָם וְנִתְרַחֵק מְאֹד מְאֹד. אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי גֹּדֶל הָאַהֲבָה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁל יִשְֹרָאֵל יִזְכּוּ לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הַבָּאִים עַל-יְדֵי עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת, וְיַמְשִׁיכוּ הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ מִמֶּרְחָק, הַיְנוּ מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵאִתָּנוּ וְזֶהוּ "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי", 'מֵרָחוֹק' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ וְכוּ'", הַיְנוּ אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִזְכֶּה לְקַבֵּל הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹרֵד הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁיּוֹרֵד, חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא חָזָק בִּרְצוֹנוֹ וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל-יְדֵי הַיְרִידָה דַּיְקָא לְמָקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ וְכוּ'. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עוֹלֶה לְמָקוֹם גָּבֹהַּ וְרָחוֹק יוֹתֵר וּמַמְשִׁיךְ חַיּוּת חֲדָשָׁה וְרוּחַ חָדָשׁ מִשָּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנִּמְשָׁךְ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְרָחוֹק מְאֹד וְכַנַּ"ל: