Quotation_auto על ירמיהו לא:3

ועשו את האפוד. בביאור הבגדים התחיל מהחשן שהוא הנבחר מהם. ובמעשה התחיל מהאפוד. מפני שהחשן הוא מושם עליו. והוא קודם לו במעשה. כמו שכתוב ולא יזח החשן מעל האפוד. באופן שלא היה האפוד אלא כמו תיקון והכנה לשים החשן. וזהו לשון אפוד כמו ויאפוד לו בו. ואפדת לו. ולכן אמר באפוד וחשב אפודתו אשר עליו. ולכן היה מוכרח לעשות האפוד בראשונה לשים החשן עליו. אחר שהוא היה כמו מושב ותיקון לחשן. ואמר ולקחת את שתי האבנים. שהם הנזכרים כאומרו אבני שוהם ואבני מילואים. ופתחת עליהם שמות בני ישראל. לפי שזה בא להם. מצד יעקב אביהם במראה הסולם. שכתוב שם ויקח מאבני המקום. הם י"ב אבנים למספר שבטי ישראל. ואמר שם ויקח את האבן. לרמוז שחזרו כולם לאבן אחד. בסוד ה' אחד. וזה היה סוד הסולם הקושר כל הדברים כמו שכתבתי שם. ולכן אמר ששה משמותם על האבן האחת וגו'. וז"ש אבני זכרון לבני ישראל. שהיו זכרון אלו האבנים לאבני הסולם. וכן היו זכרון. שהיה נושא אותם על שתי כתיפיו לזכרון לגבוה. בענין שיעלה זכרונם לרצון לפני ה'. ולהורות ע"ז תמצא שכתב ועשית משבצות זהב ושתי שרשרות זהב טהור מוגבלות תעשה אותם מעשה עבות. שזה רמז על השלשלת האחוזה וקשורה בחתיכות רבות. וכן בכאן אלו האבנים שהיו בהם שמות בני ישראל. היו אלו מקושרים לאלו כמו השלשלת. עד שעולה זכרונם לרצון לפני ה'. וזהו ושתי שרשרות זהב טהור מעשה עבות. הקלוע בקלועה לחבר כל הדברים למעלה. וזהו ענין השרשרות. או שרשרות מעשה עבות הנזכרים בכל מקום. לחבר הכל בשם ה'. וזהו הענין בעצמו הוא מה שאמר והבאת את הקרסים בלולאות. לקשר את האהל להיות אחד. ולזה תמצא שאנו דבקים בה בסבת זה השלשלת והשרשרות. המקשרות אותנו עם אבינו שבשמים. והם הנקראים עבותות אהבה המקשרים אותנו בשם ה'. בענין שבנ"י לא יכלו. כאומרו כי אעשה כלה וגו'. ואומר והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. הקשור עמנו בעבותות אהבה שהם שתי שרשרות מעשה עבות הנזכרות כאן. ולכן אמר המה יאבדו ואתה תעמוד וגו'. ואם כן בני עבדיך ישכונו לעולם כמו שאתה קיים. ולכן תמצא שאמרו בירושלמי מרגלית טובה. מלה"ד למלך שהיה לו פותחת קטנה שבה סותם כל אוצרותיו. אמר המלך פותחת זו היא קטנה ובמהרה תאבד מה אעשה. עשה לה שלשלת גדולה לקשרה בה. אמר אם תאבד הפותחת בעבור זאת השלשלת אמצאנה. וכן בכאן ישראל הם המעט מכל העמים ורמוסים ברגליהן. כמעט רגע יאבדו. מה עשה הש"י עשה לה שלשלת גדולה לקושרם בהם. בענין שלעד לעולם לא יאבדו. והיא אהבת האבות ושבטי ישראל. שנקשרו בשלשלת גדולה ונדבקו ונקשרו עם הש"י להיותם קיימים לעולם. ולכן אמר בכאן ושתי שרשרות זהב טהור. וכן אמר בחשן ועשית על החשן שרשרות גבלות מעשה עבות. בענין שיתקשרו ישראל בשלשלת ובעבותות אהבה עם אביהם שבשמים וזהו אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. בשלשלת גדולה:

במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף וכו' מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי. אימא ולענין מדה טובה אינו כן. רבא אמר וכן לענין מדה טובה דכוותה מדה כנגד מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות. ותתצב אמר רבי יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את. מרחוק דכתיב מרחוק ה' נראה לי. לדעת דכתיב כי אל דעות ה'. מה דכתיב מה ה' אלקיך שואל מעמך. יעשה דכתיב יעשה ה' לאדוני בית נאמן. לו דכתיב ויקרא לו ה' שלום. ללמדך שבמדה שאדם מודד מודדין לו מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו והמקום עיכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים ושבעת ענני כבוד שנאמר והעם לא נסע וגו':