מדרש על משלי 1:8

שפט השפטים. דור ששפטו את שופטיו שהיה אחד מישראל הולך אל הדיין והדיין הולך להלקותו חוזר הוא ומלקה את הדיין ואוי לדור ששופט את שופטיו, ד"א שפט השפטים אוי לדור ששופטיהן צריכין לישפט והוא שהנביא מוכיח את ישראל שנ' (הושע ב' ה') כי זנתה אמם הובישה הורתם וכי אי זו היא אֵם של ישראל שזנתה אלא זו אימת דברי תורה מבזין בפני עם הארץ בזמן שבעליהן מבזין אותן, שהם אומ' ראית פלוני שלמד תורה כמה דבריו מקולקלין, ומתוך כך התורה מתחללת לכן נאמר כי זנתה אמם אלו בעלי תורה שנ' (משלי א' ח') ואל תטש תורת אמך, מיד הובישה הורתם אלו תלמידי חכמים שאין להם כח להשיב לעמי הארץ וכן קהלת אמר (קבלת ט' ט"ז) וחכמת המסכן בזויה וגו' מסכן זהו שהוא עני במצות ומעשים טובים והוא יושב ודורש, ואומ' אשרי נאה דורש ונאה מקיים לכך נאמר ויהי בימי ווי בימי שפוט השופטים, עדיין צריכין להשפט, בוא וראה גדעון בן יואש עשה את האפוד לעובדי ע"ז והוא שפט את ישראל, ושמשון הלך אחר עיניו ושפט את ישראל כ' שנה.

(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - אמר רבי זירא: מכאן אתה למד, שהסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'", ושלמה אמר: יראת ה' ראשית דעת, לומר שהחכמה והדעת שקולים כאחד "חכמה ומוסר אוילים בזו" - תמן תנינן: (משנה אבות ד ח): "רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות". ד"א "חכמה ומוסר" - אם מוסר, למה חכמה? ואם חכמה, למה מוסר? אלא, אם למד אדם דברי תורה, ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן, הרי בידו חכמה ומוסר; ואם לאו - הם מתבוזזים, ונקרא אויל. תמן תנינן (אבות דרבי נתן כד#ו): "מתוך שאינו עמל בהן - סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא, ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד, ועליו אמר שלמה: (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים וגו'", שמתוך שכחה סופו לטהר את הטמא ולטמא את הטהור, ועליו אמר שלמה (משלי כד לא): "כסו פניו חרולים", ואם מתעסק בהם כדי צרכם - הם מצהילים ומזהירים לו פניו, שנאמר (דניאל יב ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"". לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר: (משלי א ח): "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך": "שמע בני מוסר אביך" - מה שנמסר לך בסיני על כבוד אב; "ואל תטוש תורת אמך" - מה שהזהירו לך בסיני על כבוד האם. ואם עשית כן, נמצאת עושה כבוד אב ואם ד"א "שמע בני מוסר אביך" - זו תורה שבכתב; "ואל תטוש תורת אמך" - כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה בתורה, על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור, ועל היתר היתר, ואם עשית כן - נמצאו דברי תורה נזר לראשך וקטליות לגרגרותיך, דכתיב: (משלי א ט): "כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" - כל זמן שאתה משמיע קולך בהן, הן נעשים לך דבש וחלב תחת לשונך.

בני בישן נהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו לקמיה דר׳ יוחנן אמרו ליה אבהתנא אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי. אמר להו כבר קבלו עליהם אבותיכם שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך: