מדרש על משלי 12:12

כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ כָּךְ, בָּא לַעֲבֹר, נִתְקַבְּצוּ הַמּוֹכְסִין אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה טוֹעֵן בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. אָמַר לָהֶן: שְׂעוֹרִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא חִטִּין. אָמַר לָהֶם: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל חִטִּין. אָמְרוּ לוֹ: הֵן פִּלְפְּלִין. אָמַר לָהֶן: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא זְהוּבִים. כֵּיוָן שֶׁדָּחֲקוּ עָלָיו, פָּתְחוּ אֶת הַתֵּבָה וְרָאוּ אוֹתָהּ כַּחַמָּה זוֹרַחַת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דֶּרֶךְ זוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הֶדְיוֹט. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם כָּךְ, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ הִיא בִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ, וְעַכְשָׁו עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְאַל תְּבַיְּשֵׁנִי מִסִּבְרִי. וְאַף שָׂרָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת כְּלוּם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִי שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ לֶךְ לְךָ, הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרֶיךָ, וְעַכְשָׁו נִשְׁאַרְתִּי יְחִידָה מֵאָבִי וּמֵאִמִּי וּמִבַּעְלִי, יָבֹא רָשָׁע זֶה וְיִתְעוֹלֵל בִּי, עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן בִּטְחוֹנִי בִּדְבָרֶיךָ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיַּיִךְ, אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בִּיךְ וּבְבַעְלִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע (משלי יב, כא).

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת (בראשית כז, טו), מַה שֶּׁחָמַד מִנִּמְרֹד וַהֲרָגוֹ וּנְטָלָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יב, יב): חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים. (בראשית כז, טו): אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, שֶׁבָּהֶן הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמַי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא וְלֹא שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ עֵשָׂו אֶת אָבִיו, אֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא הָיִיתִי מְשַׁמְּשׁוֹ בִּבְגָדִים מְלֻכְלָכִין, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הָיִיתִי יוֹצֵא בִּבְגָדִים נְקִיִּים, אֲבָל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו לֹא הָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, אָמַר אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַבָּא לִהְיוֹת מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר אִתָּה בַּבָּיִת, כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מַאי עוֹבָדֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא עוֹבָדָא הֲוָה בַּהֲדָא סִיעָא דִּפְרִיצִין בַּהֲדָהּ כְּפַר חַטְיָאה, דַּהֲווֹן נְהִיגִין אָכְלִין וְשָׁתִין בִּכְנִשְׁתָּא כָּל פַּתֵּי רַמְשָׁא דְּשַׁבָּא, מִן דַּהֲווֹן אָכְלִין הֲווֹ נָסְבִין גַּרְמַיָּא וּמְסַלְּקֵי יַתְהוֹן עַל סָפְרָא, חַד מִנְּהוֹן דְּמַךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַאן אַתְּ מַפְקֵיד עַל בְּנָךְ לְשָׁמְרוֹ, אֲמַר לְהוֹן לְסָפְרָא. וַהֲלֹא כַּמָּה רְחִימִין הָיוּ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לְסָפְרָא, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן וּדְסָפְרָא הֵיךְ מִנְּהוֹן טָב, כָּךְ כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן.

וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים (בראשית כז, טז), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּרֵי אֶדְרָעִין דַּאֲבוּנַן יַעֲקֹב כִּתְרֵין עַמּוּדִין דִּיפָרָא סוֹפָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו, אֶלָּא חַיְטַתְהוֹן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר שְׁנֵי תְּמִידִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים בֶּחָג, הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָן עַל שְׁנֵי הוֹגְנִין, וְהָיוּ רַגְלֵיהֶם שְׁפוּפוֹת בָּאָרֶץ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, קִנָּמוֹן הַזֶּה הָיָה גָּדוֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִזִּים וּצְבָיִים מַגִּיעִים לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אִילָן וְאוֹכְלִים מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וַהֲלֹא עֲגָלִים נִשְׁחָטִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֵיתִים נִקְצָצִים, וְעָפָר שֶׁבֶּהָרִים, מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵם. אָמַר רַבִּי מוֹנָא הַכֹּל מַעֲשֵׂי נִסִּים. (בראשית כז, יז): וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם, לִוְתָה אוֹתוֹ עַד הַפֶּתַח, אָמְרָה עַד כָּאן הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְךָ, מִכָּאן וָאֵילָךְ בָּרְיָךְ יְקוּם לָךְ.