מדרש על משלי 12:11

(דף נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו אע״פ שלא הכהו נקרא רשע שנא׳ (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה אע״פ שלא הכהו נקרא רשע זעירי א״ר חנינא נקרא חוטא שנאמר (ש״א ב טז) ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה׳ רב הונא אמר תקצץ ידו שנאמר (איוב לח טו) וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא ר׳ אלעזר אומר אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר (שם כב ח) ואיש זרוע לו הארץ ואמר ר״א לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. ואמר ר״ל מ״ד (משלי יב יא) עובד אדמתו ישבע לחם אם אדם עושה עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם:

צח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב) "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"? "[לָמָּה] הִכִּיתָ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "[לָמָּה] תַכֶּה", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא 'רָשָׁע'. אָמַר זְעִירִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא 'חוֹטֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א ב) "וְאִם לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה", וּכְתִיב: (שם) "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה'". רַב הוּנָא אָמַר: תִּקָּצֵץ יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לח) "וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר". רַב הוּנָא קָץ יָדָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כב) "וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ". וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (משלי יב) "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם", אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה, יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם.

... לא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילין לו כלום, שנאמר: (משלי יא ד): "לא יועיל הון ביום עברה". ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר: (משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס". "וצדקה תציל ממוות" - מדינה של גיהנם. יש אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו תהי מצלת אותו? הוי אומר לו: אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר: (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'". מאן דבעי ישמיענה מהכא, דאמר רבי יוסי: יהי חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה. אמר רבי חנינא בן דוסא: אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, לכך נאמר "וצדקה תציל ממוות", שיש בה כוח להציל מיום הדין. יכול אפלו אם נתחייב אדם בדבר עבירה שהיא מצלת אותו ביום הדין? תלמוד לומר: (משלי יא ח): "צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו". הרי לנו מכאן לתלמיד חכם שעובר בדבר עבירה, שהיא מצלת אותו ליום הדין. צדיק גמור מניין? אמר רבי עקיבה: אין את צריך לומר, אלא מעשיהם הן מצילים אותם, שנאמר: (משלי יא ו): "צדקת ישרים תצילם". וכל כך למה? בשביל זכות התורה, שנמשלה בצדקה, ונמשלה בחיים, שנאמר: (משלי יא יט): "כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו". וכי יש אדם שהוא מרדף רעה ומיתה?! אלא, זה שמגדיל ימיו בלא תורה. אמר רבי אבהו: זה שמגדיל ימיו בליצנות. אמר רבי זעירא: זה שמגדיל עצמו בדבר עבירה, שנאמר: (משלי יב יא): "ומרדף ריקים חסר לב". נאמר כאן "חסר לב", ונאמר להלן בדבר עבירה "חסר לב", שנאמר (משלי ו לב): "נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה", ולא עוד אלא שהוא גורם לעצמו רעה בשעת מיתתו, לכך נאמר: "ומרדף רעה למותו". מה כתיב אחריו?: (משלי יא כ): "תועבת ה' עקשי לב, ורצונו תמימי דרך". אמר רבי יוחנן: זה שמקשה ליבו לעשות תשובה, והקב"ה קורא אותו תועבה, לכך נאמר: "תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך", שאם חוזר בו ועושה תשובה - קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעוונותיו ועשה תשובה. ד"א: "ורצונו תמימי דרך" - אמר רבי תנחומא: בא וראה גדולתו וחכמתו של שלמה, שכל מה שנתנבא אביו נתנבא שלמה: בדוד אומר: (תהלים קא ד): "לבב עקש יסור ממני", ושלמה אמר: "תועבת ה' עקשי לב". דוד אמר (תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך", ושלמה אמר "ורצונו תמימי דרך". אמר רבי זבידא: אמר הקב"ה: כל מי שהוא הולך בתמימות לפני, כאילו עשה רצוני, הה"ד "ורצונו תמימי דרך".