מדרש על משלי 18:10

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, כו): שָׁלַח משֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל נָגַף אֶת הַבְּכוֹרוֹת וֶאֱלוֹהוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, ה): וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְכֵן (במדבר לג, ד): וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, כֵּיוָן שֶׁנָּגַף אוֹתָם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת מֶה עָשׂוּ, נָטְלוּ בְּנֵיהֶם וְהִטְמִינוּם בְּבָתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁין וּמְחַזְּרִין הֵיאַךְ לִבְרֹחַ מִן הַנֶּגֶף וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין, לָמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, כ): וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם, רְשָׁעִים אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כז): וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ לוֹקִים כָּל מַכָּה וּמַכָּה, עַל שֶׁהָיוּ בּוֹטְחִים בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכָּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם, מִי שֶׁהָיָה שֶׁל עֵץ הָיָה נִרְקָּב, שֶׁל אֶבֶן הָיָה נָמֵס, שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחשֶׁת הִתִּיכָן כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג, ד): וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, וְכָל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם אָבְדוּ חוּץ מִבַּעַל צְפֹן שֶׁלָּהֶם, לָמָּה, בִּשְׁבִיל לְהַטְעוֹתָן, לְכָךְ כְּתִיב (איוב יב, כג): מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר (ישעיה מג, טז יז): הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יד, ב): וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירוֹת, (שמות יד, ג): וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, קָרָא לְכָל חֲיָלוֹתָיו וְאָמַר לָהֶם אִי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבַּעַל צְפֹן כָּנַס עַל יִשְׂרָאֵל כָּל הָאֲרָיוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו, כג): שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא, מִיָּד שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם יָרַד לְאַבְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, פַּרְעֹה נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא מִצְרַיִם, זֶה הַשַֹּׂר שֶׁלָּהֶן, מִיָּד (שמות יד, י): וַיִּירְאוּ מְאֹד, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יד, יג): אַל תִּירָאוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות יד, כו): נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, מִיָּד (שמות יד, כז): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ. (שמות יד, כז): וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מִצְרַיִם נָסִים אַחֲרֵיהֶם, וְכִי יֵשׁ אָדָם בּוֹרֵחַ מִן הַבְּרִיָה וְנָס לִקְרָאתוֹ, אֶלָּא שֶׁהִטְעָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין הֵיכָן לָנוּס וְהָיוּ נָסִים לִקְרָאתוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְעוּ תְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת (איוב יא, כ): וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם, וְעַל בַּעַל צְפוֹן שֶׁבָּטְחוּ עָלָיו, נֶאֱמַר (איוב יא, כ): וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ. וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מְבִיאִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם שֶׁיַּצִּילוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ד, ה): כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִין מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם, מַתִּיכָן, וְהֵן רוֹאִין וּמִתְבַּיְּשִׁין וְהֵם מַשְׁלִיכִין אוֹתָם וְהוֹלְכִין וּמַטְמִינִים עַצְמָן בִּמְעָרוֹת וּבִסְלָעִים. וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר (ישעיה ב, יב): כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם, אֵלּוּ הַטְּיוּסִין שֶׁלָּהֶם, (ישעיה ב, יח): וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. וּמָה הֵן עוֹשִׂין הוֹלְכִין וּמַטְמִינִים עַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, יט): וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, וּכְתִיב (ישעיה ב, כ): בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרְחִים אַתֶּם רְאוּ מַה הִכְתַּבְתִּי (עמוס ט, ג): וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ, חִיאֵל שֶׁנִּטְמַן בַּבַּעַל בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁזָּרַק אֵשׁ בָּעֵצִים לֹא נְגַפְתִּיו (עמוס ט, ג): וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי, וְאוֹמֵר (עמוס ג, ב): אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל. אוֹתָהּ שָׁעָה (איוב יא, ב): וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה, אֲבָל הַצַּדִּיקִים עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (משלי יח, י): מִגְדַל עֹז שֵׁם ה'.

ויסע משם אברהם. זש"ה לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים וגו' (תהלים כו ד ה). לא ישבתי עם מתי שוא, אלו אנשי המגדל שהיו מתי שוא, הלכו ואמרו לאברהם בא ותשב אתנו שאתה גבור שאנו רואים להקב"ה שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן, ורוח הקדש צווחת והרשעים כים נגרש (ישעיה נז כ), אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת, לא ידעו וא יבינו בחשיכה יתהלכו (תהלים פב ה), לא ידעו זה דורו של אנוש, ולא יבינו [זה] דור המבול, בחשיכה יתהלכו זה דור המגדל, אמר להם אברהם, ומה אתם מבקשים מן הקב"ה שיושב למעלה, שמא אמר לכם לכו ויגעו ופרנסו אותי, הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל, מה אתם מבקשים ממנו, (אמרו לו) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ומגדל (בראשית יא ד), ונשים ע"ז שלנו למעל הימנו, ונעשה עמו מלחמה, שנאמר ונעשה לנו שם (בראשית יא ד), וכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), אמר להם אברהם למה כל אלה, אמרו לו שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים, אמר להם הנחתם מגדול עוז שם ה' (משלי יח י), ואתם אומרים נעשה לנו שם, מה עשה להם הקב"ה, הפיצם, שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יא ח), ועד היכן היו בונים את המגדל ועולין, והקב"ה מלעיג עלין, שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' (תהלים ב ד), כיון שעלו למעלה מן המגדל מיד אז ידבר אלימו באפו וגו' (שם שם ה), ונפל מלמעלה, שנאמר האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם (שם ה יא), ואברהם לא היה לו עסק עמהם, והקב"ה משקיף עלין ורואה אותן, שנאמר (ה') [אלהים] משמים השקיף על בני אדם וגו' (הכל) [כולו] סג וגו' (שם נג ג ד), שנעשו סיגים עשו את עצמן אלהות, אין עשה טוב אין גם אחד (שם שם), מכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן, אין אחד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר אחד היה אברהם וירש את הארץ (יחזקאל לג כד). התחיל אברהם לומר לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים (תהלים כו ד ה), לכך נאמר ויסע משם אברהם.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. אמר שלמה (משלי יח י) מגדל עוז שם ה' וגו'. כשהצדיקים נכנסים לצרה אין מענין עצמן אלא על הקב"ה. וכן אמר הכתוב (תהלים לד א) לדוד בשנותו את טעמו וגו'. (שם ב) אברכה את ה' בכל עת וגו'. וכן כשברח לפני אבשלום לא זמר אלא להקב"ה. וכן כשהיה במדבר יהודה לא הזכיר אלא הקב"ה. ובכל צרה שהיה נכנס היה בוטח בהקב"ה. וכשהיה במערה לא קרא אלא להקב"ה. שנאמר משכיל לדוד בהיותו במערה. מהו משכיל לדוד. כשהיה שאול ודוד במערה ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בחכמתו ולא בגבורתו. ומהו עומד לו תפלתו. השכיל דוד וידע ואמר שאין טוב לו אלא תפלה. לכך נאמר משכיל לדוד וגו':