מדרש על משלי 22:21

ד"א נטה ידך על השמים. מהיכן היה החשך, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מחושך של מעלה, שנאמר ישת חשך סתרו (תהלים יחי יב), ר' נחמיה אומר מחושך של גיהנם, שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל (איוב י כב). אמר ר' יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו, שנאמר להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך (משלי כב כא), וכן שלמה אמר סוף דבר הכל נשמע וגו' (קהלת יב ג), מהו צלמות ולא סדרים (איוב י כב), כיון שאדם בצילה של מיתה, הוא סודר תלמודו. ר' תנחומא בר אבא [אמר] כין שהוא בא להסתלק, מלאכי השרת אומרים לו תנו עז לאלהים וגו' (תהלים סח לה), וכן הוא אומר כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתי שאולה וגו' (יחזקאל לא טו), הוי ארץ עיפתה כמו אופל וגו'. ר' יהודה אומר במה הרשעים מתכסין כשיורדין לשאול, בחושך, חזקיה אמר גיגית זו במה מכסין אותה בכלי חרש מינה וביה, כשם שהיא של חרש, כך אין מכסין אותה אלא בחרש, כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם וגו' (ישעיה כט טו), ולפיכך הקב"ה מורידן לשאל שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א ב), הוי אותו החושך שהוא בא על המצרים, מתוך גיהנם באט. וכמה היה אותו החושך, רבותינו אמרו כדינר עבה גורדיצן (פי' שם מקום) וימש חושך.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת שָׁמַעְנוּ שֶׁאָדָם מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ (משלי כב, כא). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹ' (קהלת יב, יג). וְכָאן: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. כֵּיוָן שֶׁאָדָם נָטָה לְצִלָּהּ שֶׁל מִיתָה, הוּא סוֹדֵר תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִסְתַּלֵּק, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים. הֱוֵי, אֶרֶץ עֵפְתָה כְּמוֹ אֹפֶל,

(משלי כב כ): "הלא כתבתי לך שלישים בְּמֹעֵצוֹת ודעת" - בר חוניא אמר: בם עצות ודעת. "שלישים" - המד"א (שמות כא כט): "מתמול שלשום". ד"א "שלישים" - גיבורים, כמד"א (שמות יד ז): "ושלישים על כולו". ד"א "שלישים" - אמר רבי ישמעאל: כל מעשה תורה משולש: תורה נביאים וכתובים - אותיותיה משולשים - אל"ף מ"ם תי"ו = אמ"ת, ושבט משולש - ראובן שמעון לוי - ואותיותיו משולשים ל' ו' י'. ואחים שלושה - משה אהרן ומרים. ונצפן לשלושה, שנאמר (שמות ב ב): "ותצפנהו שלושה ירחים". ישראל משולשים - כהנים לויים וישראלים. וירח שלישי, שנאמר (שמות יט א): "בחודש השלישי לצאת בני ישראל". קדושה משולשת. אמר רבי לוי: הא למדת, שכל מעשה היום משולש היה, לכך נאמר "הלא כתבתי לך שלישים". "במועצות ודעת" - מלמד, שבה לימד הקב"ה עצה ודעת למשה, וכתב לו באמת, והודיעם לו באמת, ונתנם לו באמת, כדי שיילך הוא ויודיעם וישמיעם לישראל באמת, שנאמר: (משלי כב כא): "להודיעך קושט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך"