מדרש על משלי 22:27

א״ר יוחנן ואיתימא רבי אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא א״כ מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. וא״ר ר׳ יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו שנאמר (יחזקאל כ יד) בן אדם הנני לוקח ממך מחמד עיניך במגפה לא תספוד ולא תבכה ולא תבא דמעתך וכתיב (שם) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב וכתיב (שם) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם ומחמד עיניכם. א״ר אלכסנדראי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר (איוב יח ו) אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר פסיעותיו מתקצרות שנאמר (שם) יצרו צעדי אונו רבי אבהו אומר עצתו נופלת שנאמר (שם) ותשליכהו עצתו אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אל תקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תקרי בכושרות אלא בכי ושירות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. א״ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנאמר (ישעיה נד ו) ואשת נעורים כי תמאס מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת (שם ע״ב) נעוריך א״ל כגון מאן א״ל כגון אמך איני והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וא״ל כגון מאן וא״ל כגון אמך מיתקף תקיפא עבורי מיעברה במילי א״ר שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיה נד ה) כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו תנא אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א ג) וימת אלימלך איש נעמי ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל:

לה אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה גֵּרוּשִׁים, שֶׁהֲרֵי (לדוד) [דָּוִד הַמֶּלֶךְ], הִתִּירוּ לוֹ לְיַחֵד, וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב׳:י״ג) "וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה'" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וַאָמַרְתֶּם עַל מָה וְגוֹ', וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה, אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:כ״ז) "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם, לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ד:ט״ז) "בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ", וּכְתִיב: (שם) "וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב", וּכְתִיב: (שם) "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם". אָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרָאִי: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י״ח:ו׳) "אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ". רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ". רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ". אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשֶׁה לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ח:ז׳) "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת". אַל תִּקְרִי, "מוֹצִיא אֲסִירִים", אֶלָּא, "כְּמוֹצִיא אֲסִירִים", אַל תִּקְרִי "בַּכּוֹשָׁרוֹת", אֶלָּא "בְּכִי וְשִׁירוֹת". אֵינִי, וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד, בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא, בְּזִוּוּג שֵׁנִי. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ד:ו׳) "וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס". מַתְנִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ה׳:י״ח) "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ". אָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? אָמַר לֵיהּ כְּגוֹן אִמְּךָ. אֵינִי, וְהָא מַקְרִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: (קהלת ז׳:כ״ו) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים", וְאָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? וְאָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן אִמְּךָ. מַתְקִיף תְּקִיפָא, עַבּוּרִי מִיעַבְּרָא בְּמִילֵי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא [מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב]: אִשָּׁה, גֹּלֶם הִיא, וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית, אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ד:ה׳) "כִּי בּוֹעֲלַיִךְ עוֹשַׂיִךְ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ". תָּנָא: אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ. אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (רות א׳:ג׳) "וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי". וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מ״ח:ז׳) "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל".

תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו׳ למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. אי זה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה למאן דאמר בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה דכתיב (דברים יא כ) וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה (שם) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אלא למ״ד בעון ציצית מאי טעמא. א״ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב (ירמיה ב לד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. רב נחמן בר יצחק אמר למ״ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב (שם) לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת: