Quotation_auto על משלי 22:27

אחר כך סיפר מיתת ער ואונן ומיתת אשת יהודה. להורות כי לפי שנתחרט יהודה מעונו. הש"י קבל תפלתו וישלח בניו ביד פשעם להיות כפרה על חטאתו. כמאמרם בברכות בחסד ואמת יכופר עון וכתיב ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. וכן מיתת האשה מכפרת על עון בעלה. כאומרם ז"ל אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך זו אשה. ולזה רמזו רז"ל באמרם כל המתחיל במצוה ואינו גומרה מורידין אותו מגדולתו דכתיב וירד יהודה וכו'. ושכיבו נמי ער ואונן. רמזו בזה כי מיתת בניו ואשתו היתה על שהתחיל במצות יוסף להצילו ולא גמרה. ולמדנו בכאן כי קודם מ"ת היו זהירין במצות ייבום לפי שהיא מצוה גדולה. כמו שאפרש במקומו בעז"ה. וכן גם היו נזהרים מהקטלנית כאומרו כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. ולמדנו בכאן דתרי זימני הויא חזקה כדין התלמוד וכמו שפסק הרא"ש ז"ל בכתובות שלא תנשא עוד וכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא כמוזכר במקומו. אח"כ סיפר ענין תמר שהיתה מתאוה לבנים וכוונתה לשם שמים. ולפי שראתה שיהודה היה דוחה אותה בקש באומרו עד יגדל שלה בני הפקירה עצמה לזה. אעפ"י שהיה נראה דבר זר ורע מאד להזקק ליהודה. ולפי שהיא היתה צדקת גמורה והיה לה זה בושה גדולה. אמר שמחמת הבושה נתקו מורשי לבבה ונתעלפה. וזהו ותתכס בצעיף ותתעלף. והוא כמו ויתעלף דיונה. ויאמר שחשבה לזונה אע"פ שכסתה פניה. כמו כי עם קשה עורף הוא:

ואמר לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו'. להזהיר על הרבית. לפי שיצר הרע משיאו עצה זו בשביל מעותיו שלא יהיו בטלים אצלו. לפי שזאת היא עצת נחש הקדמוני הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. אמר נשך כסף נשך אוכל וגו'. ואמר כי תדור נדר לה' אלהיך. זאת ג"כ עצת יצר הרע. שמשיאו עצה זו לעלות ולראות ולעלות במעלות. ולהתגדל דרך יוהרא שידור נדר בפרהסיא. ואח"כ אומר לו שלא ישלם. כי טוב שתאכילהו לבניך ולבנותיך. לזה אמר לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך והיה בך חטא. וחסרון מבניך. שמתים בעון נדרים כמאמרם ז"ל. וכמו שאמרו במדרש ואל תאמר לפני המלאך. זה החזן כי שגגה היא בשוגג נדרת. למה יקצוף האלהים על קולך שנדרת בפרהסיא. וחבל את מעשה ידיך אלו הבנים. וכן אמרו בענין נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ולכן טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם. וטוב מזה ומזה מי שאינו נודר כל עיקר. וזהו וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. מחסרון הבנים. ולא יהיה בך חטא הגאוה. ולכן יש לך להזהר שאע"פ שלבך ויצרך יאמרו לך שתדור נדר. שלא תדור. אבל אם כבר יצא מפיך צדקה. יש לך לקיים דבריך. וזהו מוצא שפתיך תשמור. ותמתין מלידור. אבל אם נדרת. ועשית כאשר דברת בפיך: