מדרש על משלי 22:7

אם חבול תחבול וגו'. זה כסות יום [כגון] מלבושו וטליתו, וכסות הלילה כגון המצעות והכר והכסת, שצריך המלוה להחזיר ללוה, בבקר כסות היום, ולערב כסות הערב, ועל זה אמר החכם ע"ה עבד לוה לאיש מלוה (משלי כ"ב ז'):

דָּבָר אַחֵר, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי יט, יז): מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, עַד הֵיכָן (משלי כב, ז): עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה. דָּבָר אַחֵר, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, אֵין בָּעוֹלָם קָשֶׁה מִן הָעֲנִיּוּת, שֶׁהוּא קָשֶׁה מִכָּל יִסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל הַיִּסּוּרִין לְצַד אֶחָד וְהָעֲנִיּוּת לְצַד אֶחָד. רְצוֹנְךָ לֵידַע בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהָיָה הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג אִיּוֹב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לוֹ נָתַתָּ לוֹ מָמוֹן וּבָנִים וְאַתָּה חָס עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְאוֹמֵר (איוב א, ט): הֲחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים, (איוב א, יא): וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתָּה רוֹצֶה עֲנִיּוּת אוֹ יִסּוּרִין, אָמַר לוֹ אִיּוֹב רִבּוֹן הָעוֹלָם מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי כָּל יִסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא עֲנִיּוּת, כְּשֶׁאֵצֵא לַשּׁוּק וְאֵין בְּיָדִי פְּרוּטָה לִקְנוֹת מָה אוֹכַל. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַסֵּר מַה כְּתִיב הִתְחִיל צוֹוֵחַ כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כג, ג): מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ. אָמַר לוֹ אֱלִיהוּא מָה אַתָּה צוֹוֵחַ לֹא אָמַרְתָּ שֶׁאֵינְךָ מְבַקֵּשׁ הָעֲנִיּוּת אֶלָּא הַיִּסּוּרִין, לֹא אַתָּה שֶׁבָּחַרְתָּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, כא): הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי, לְכָךְ קָשָׁה הָעֲנִיּוּת מִכָּל הַיִּסּוּרִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיּוֹ עֲנִיּוּתוֹ אֶלָּא שֶׁאַתָּה נוֹטֵל הֵימֶנּוּ רִבִּית, הֱוֵי: אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ.

דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, יז): מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (תהלים קלו, כה): נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, בָּא זֶה וְחָטַף לוֹ אֶת הַמִּצְוָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, יז): וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא רַבִּי נַחְמָן אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שׁ'ִמְעוֹן וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל דַּרְכּוֹ שֶׁל לֹוֶה לִהְיוֹת עֶבֶד לַמַּלְוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, ז): וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ פְּרוּטוֹת, וְכִי פְּרוּטָה נוֹתֵן לוֹ וַהֲלוֹא לֹא נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא נַפְשׁוֹ, הָא כֵיצַד הָיְתָה כִּכָּר בְּעֶשֶׂר פְּרוּטוֹת וְעָנִי עוֹמֵד בַּשּׁוּק וְאֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא תִּשְׁעָה וּבָא אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטָה וְנָטַל כִּכָּר וַאֲכָלָהּ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף אַתָּה בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשְׁךָ מְצַפְצֶפֶת לָצֵאת מִתּוֹךְ גּוּפְךָ, אֲנִי מְשִׁיבָהּ לְךָ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.