מדרש על משלי 22:6

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א״ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א״ל מ״ט לא פריסת סודרא א״ל דלא נסיבנא והדרינהו לאפיה מיניה א״ל חזי דלא חזית להו לאפאי עד דנסבת ר״ה לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס״ד אלא אימא כל ימיו בהרהורי עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב״ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיעו עשרים שנה ולא נשא אומר תיפח עצמותיו של אותו האיש. א״ר חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר (דף ל) הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א״ל רבא לרב נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך מט״ז ועד כ״ב ואמרי לה מי״ח ועד כ״ד כתנאי (משלי כב ו) חנוך לנער על פי דרכו ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר משיתסר ועד כ״ב וח״א מתמני סרי ועד כ״ד:

ו מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא בִּדְרַב הַמְנוּנָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבוֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כִּי אָתָא, חַזְיֵיהּ דְּלָא פָּרִיס סוּדְרָא. אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא פְּרִיסַת סוּדְרָא? אָמַר לֵיהּ: דְּלָא נָסִיבְנָא, וְהַדְרִינְהוּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: חָזִי, דְּלָא חָזִית לְהוּ לְאַפָּאִי עַד דְּנָסְבַת. רַב הוּנָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, כָּל יָמָיו בַּעֲבֵרָה. 'בַּעֲבֵרָה', סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אֶלָּא אֵימָא: כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה. אָמַר רָבָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לָאָדָם, מָתַי יִשָּׂא אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ עֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא, אוֹמֵר: תִּפַּח עַצְמוֹתָיו. (של אותו האיש.) אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי דַּעֲדִיפְנָא מֵחַבְרָאִי, דְּנָסִיבְנָא בְּשִׁיתְּסַר, וְאִי הֲוָה נָסִיבְנָא בְּאַרְבֵּיסַר, הֲוָה אֲמִינָא לַשָּׂטָן: 'גִּירָא בְּעֵינֶיךָ'. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמִי: אַדְּיָדָךְ עַל צַוְּארֵיהּ דִּבְרִיךְ, מִשִּׁיתְּסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. וְאַמְרֵי לָהּ: מִתַּמְנֵי־סְרֵי עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כְּתַנָּאֵי: (משלי כ״ב:ו׳) "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ", רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר: מִשִּׁיתְּסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַד אָמַר: מִתַּמְנֵי־סְרֵי וְעַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.

בערב. מהו בערב, שהיו הסדומים חשוכים כלילה. ד"א בערב, שהגיע ערבה של סדום, ולוט ישב בשער סדום, שלמד ממעשיו של אברהם, מה כתיב כאן באברהם, וירא וירץ לקראתם פתח האהל (שם יח ב), אמר שלמה חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב ו), על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם תפש מדותיו. וישתחו אפים ארצה (שם שם), כשם שעשה אברהם הכניסם לתוך ביתו, מה כתיב טרם ישכבו וגו' (שם ד), ויקראו אל לוט וגו' (שם ה), התחילו המלאכים תמיהים לומר אצלינו הגיע הדבר, והענין הרבה אלא שלא להטריח בפניכם, לסוף מה עשו, אחד מהם הציל את לוט, ואחד מהם הפך את סדום, ושמא תאמר באחד מידיו הפכה, לא אלא באצבע אחד, שהוא אחד מחמשה ביד, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כח ט), לעולם הבא הקב"ה מרפא אותה, וישראל מחלקים ואתה, שנאמר אחלקה שכם וגו' (תהלים ס ח).