מדרש על משלי 26:11

ת״ר עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהם יוה״כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ביוה״כ אחר ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה כאולתו ר״א ברבי יהודה אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר (תהלים נא ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר:

עז תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: עָבַר אָדָם עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ. שְׁנִיָּה, מוֹחֲלִין לוֹ. שְׁלִישִׁית, מוֹחֲלִין לוֹ. רְבִיעִית, אֵין מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ב׳:ו׳) "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ". וְאוֹמֵר: (איוב ל״ג:כ״ט) "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַנֵי מִילֵי בְּצִבּוּר, אֲבָל בְּיָחִיד, לֹא. תָּא שְׁמַע: "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר". תָּנוּ רַבָּנָן: עֲבֵרוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה, לֹא יִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם שָׁנָה בָּהֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם לֹא שָׁנָה בָּהֶן, [וְחָזַר] וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (משלי כ״ו:י״א) "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי (יהודה) [יַעֲקֹב] אוֹמֵר: כָּל שֶׁכֵּן! הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים נ״א:ה׳) "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם, "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ"? כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר.

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת (ויקרא יד, ה), לָמָּה שׁוֹחֵט אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת, לוֹמַר לְךָ כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁחוּטָה לַחֲזֹר כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַנְּגָעִים לַחֲזֹר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר לֹא עַל חִנָּם הִכֵּיתִי אוֹתוֹ, אֶלָּא (ישעיה נז, יז): בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר חָזַר תּוֹבְיָה לְתוֹבֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי כו, יא): כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הָדַר שַׁטְיָא לְאוֹרַח שְׁטוּתֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי כו, יא): כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. (ישעיה נז, יח): דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו, אֵלּוּ אֵבָרָיו הַמִּתְאַבְּלִים עָלָיו. (ישעיה נז, יט): בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אִם הֵנִיבוּ שְׂפָתָיו שֶׁל אָדָם בִּתְפִלָּה, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁנִּשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ, מַאי טַעְמָא בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם וגו', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר אִם כִּוֵּן לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה הוּא מוּבְטָח שֶׁנִּשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ, כַּד שְׁלִימִין מִינֵיהּ זַכָּיָה (ישעיה נז, יט): לָרָחוֹק, רַב הוּנָא וְרַב יוּדָן בְּשֵׁם רַב אַחָא, זֶה מְצֹרָע שֶׁהָיָה רָחוֹק וְנִתְקָרֵב, (ישעיה נז, יט): אָמַר ה' וּרְפָאתִיו, וְאַסִּינֵיהּ לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יד): רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וגו',