מדרש על משלי 27:6

אלה הדברים אשר דבר משה. זש"ה מוכיח אדם אחרי הן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג), מוכיח אדם זה משה, שהוכיח את ישראל, אחרי חן ימצא, שמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' (שמות לד ט), ממחליק לשון זה בלעם, שהיה אומר לישראל מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד ה), למה היו דומין, לבן מלך שהיו לו שני פדגוגין, אחד אוהב ואחד שונא, זה שהיה אוהב היה מזהירו, ואומר בני הזהר בעצמך שלא תעשה עבירה, שאביך דיין ואם שומע שעברת עבירה אע"פ שהוא אביך, אינו נושא לך פנים, והאחד שהיה שונא אותו, אמר לו מה אתה מיצר, אביך מלך, עשה כל תאותך, ואל תתירא משום בריה, כי אביך אינו מקפיד עליך, כך הבן אלו ישראל, השני פדגוגין הם משה ובלעם, משה היה אוהבם ואמר להם השמרו לכם פן יפתה לבבכם [וגו'] וחרה אף ה' בכם (דברים יא ט זיז), למה שהוא דיין, שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים (שם ד לט), אבל בלעם היה אומר אל תיראו, בניו אתם, עשו כל מה שאתם מבקשים, ואינו מקפיד עליכם, לכל האומות עושה כל מה שגוזר עליכם, למה לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט), אבל בכם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (שם), לכך צווח שלמה ואומר נאמנים פצעי אוהב (משלי כז ו), זה משה, ונעתרות נשיקות שונא (שם), זה בלעם, לכך אלה הדברים.

מד "הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם" (איכה א׳:י״ז) אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: לִבְרָכָה, כְּנִדָּה, מַה נִּדָּה יֵשׁ לָהּ הֶתֵּר, אַף יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ לָהּ תַּקָּנָה. (שם) "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה", אָמַר רַב יְהוּדָה: לִבְרָכָה, כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ. (מלאכי ב׳:ט׳) "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים", אָמַר רַב יְהוּדָה: לִבְרָכָה, דְּלָא מוּקְמֵי מִינָן לָא רֵישֵׁי נַהֲרֵי וְלָא גְזֵירִיפַּטֵי. (מלכים א י״ד:ט״ו) "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לִבְרָכָה, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ז:ו׳) "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל, יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְּלָן בְּקָנֶה, אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה [בַּמַּיִם]", מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף, וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן. דָּמְמוּ הָרוּחוֹת, עָמַד הַקָּנֶה בִּמְקוֹמוֹ, (כך ישראל עומדין במים, התורה, אם הם גולין, גזעיהן מחליפין, ועוסקין בתורה ושרשיו מרובין, ואפילו כל גלויות שבארבע רוחות השמים אין מזיזין אותו מכח התורה.) אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כד) "כַּאֲרָזִים". ("עלי מים".) מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, וְאֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵינוֹ הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית, עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס, לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

פס'. בנחלים נטיו. אמר רבי אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ביקש לומר לא יהיה להם זיו. אמר כגנות עלי נהר. ביקש לומר לא יהא ריחן נודף. אמר כאהלים נטע ה'. ביקש לומר לא יהא להם מלכים בעלי קומה. אמר כארזים עלי מים. ביקש לומר לא תהא מלכותן שולטת בכנענים. אמר וזרעו במים רבים. ביקש לומר לא תהא מלכותם עזה. אמר וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. שיהא להם אימה. ד״א שמא תאמר כנחלים נטיו תלמוד לומר נטיו מרוב ימים. כגנות. שמא תאמר כגנות דצריכי שקייא ת״ל עלי נהר. והנהר הוא פרת. כאהלים שמא תאמר כאהלי קדר תלמוד לומר נטע ה' בארזים. שמא תאמר אינן לחים תלמוד לומר עלי מים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל מברכה שבירכם בלעם הרשע. אחיה קללם בקנה שנאמר (מ״א יד) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין וכל רוח שבא הולך ובא עמו כיון שרוממות הררדות? מיד עומד במקומו. אבל בלעם ברכם בארזים. מה ארז שאינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף כיון שרוח דרומית מנשבת מיד עוקרתו והופכתו על פניו. לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה: