מדרש על משלי 30:33

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש (דברים כז ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא ק״ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק״ש מעולם. הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (ירמיה נ לו) הרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של ת״ח שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא וגואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנא׳ ואשר חטאנו, ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען, דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל, ד״א הסכת ושמע ישראל הם ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם ואחר כך יהגה, אמרי דבי רבי ינאי מאי דכתיב (משלי ל לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב. במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. אמר רבי שמואל בר נחמני מ״ד (משלי ל לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:

(משלי ל כט): "שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת" - ואלו הן: (משלי ל ל): "ליש גיבור בבהמה, ולא ישוב מפני כל" - למה לא ישוב מפני כל? שאינו מתבייש. (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות שהיא עומדת - אין אתה יכול לעמוד לפניה. (משלי ל ל): "ליש גיבור" - זה בבל, שנאמר (ירמיהו ד ז): "עלה אריה מסובכו". (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש, שנאמר (אסתר ו א): "בלילה ההוא". (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - זה יון, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כמד"א (בראשית לד ז): "כי נבלה עשה בישראל". (משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - זה אדום, שלא זכה למלכות אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח ח): "ויקח חמאה וחלב". חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות. ד"א: (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - אמר רבא, ואיתימר רב שמואל בר נחמני: אם ניבל אדם עצמו על דברי תורה - מתנשא, "ואם זמות - יד לפה". (משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'" - רבי ינאי דרש את הפסוק הזה: "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוא מוציא כל חלב שינק משדי אמו. "ומיץ אף יוציא דם" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. "ומיץ אפיים יוציא ריב" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.