מנורת המאור
ואין דברי תורה מתקיימין אלא מתוך צער גדול, וכל הזוכה לאכול מלחמה של תורה קודם יתיגע בה, שנא' (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם. וגרסי' במ' ברכות בפ' הרואה מקום. הסכת ושמע ישראל. אמ' להם משה לישראל, כתתו עצמיכם על דברי תורה. א"ר שמעון בן לקיש, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנא' וזאת התורה אדם כי ימות באהל. אמ' רבה ואיתמ' ר' שמואל, מאי דכתי' (משלי ל, לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה מתנשא, ואם לאו, יד לפה. אמ' ר' ינאי, מאי דכתי' (משלי ל, לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה, במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא עליה דבש שיינק משדי אמו. ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד חכם שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושנייה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מדיני ממונות שהן כמעין נובע. וגרסי' במ' סנהדרין בפרק חלק, דרש ר' יהודה בר סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנא' (שיר השירים ה, טו) ומראהו כלבנון. אמ' ר' תנחום בר חנילאי, כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הב"ה משביעו לעולם הבא, שנא' (תהלים לו, ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.
אורחות צדיקים
ואתה רואה בני אדם כשהם כועסים ומחזיקים בכעסן – אינן משימין לבם על מה שעושים, ועושים הרבה עניינים בכעסן מה שלא היו עושים בלא הכעס. כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו, עד שמרבה דברי הכעס, ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים. וכן אמר אליהו לרב יהודה: לא תרתח ולא תחטי (ברכות כט ב). ואמרו (ערובין סה ב): בשלושה דברים ניכר האדם, האחד מהם בכעסו. כי בעת הכעס אדם ניכר: אם יתגבר כעסו על חכמתו, ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה – בזה ניכר כעסו. אם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר ולא יעשה מעשה מחמת הכעס, מה שלא היה עושה בלא הכעס – בזה ניכר חכמתו. ואמר החכם: שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן, ואחד מהן: מי שאינו כועס (פסחים קיג ב). ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה (אבות ב ה): לא הקפדן מלמד; כי מרוב כעסו התלמידים יראים ממנו לשאול ספקותיהם פן יכעס עליהם. ואפילו אם שואלים – אין לו לב לפרש לתלמידיו כל הצורך. וגם ישיב להם דרך כעס, ומתוך כך לא יבינו. והתלמידים אפילו שרבן כועס עליהם – ישאלו וידקדקו, ולא יחושו על הכעס ולא יריבו עם רבן. ועליהם דרשו רבותינו (ברכות סג ב): "ומיץ אפים יוציא ריב" (משלי ל לג) – כל הכועס עליו רבו פעם אחת ושתים ושותק, זוכה להבין בין דיני ממונות ודיני נפשות. ואמר מר: אין לך קשה יותר מדיני ממונות ודיני נפשות.