מדרש על משלי 8:11

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, בְּסוֹף קֹהֶלֶת כְּתִיב: בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא וגו', בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, כְּדִכְתִיב (ירמיה ט, כג): כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה, וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, וְעוֹד כְּתִיב (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, יא): וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ז): אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (ישעיה סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וגו'. רַבִּי שָׁאוּל דְּנָוֶה מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה, הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלשָׁה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה (דברים לד, ו): בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן: וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, לִבָּא לְפוּמָא לָא גָּלֵי, פּוּמָא לְמַאן גָּלֵי.

הֲדוּר יַתְבֵי וְקָא מִבַּעְיָא לְהוּ, כְּתִיב: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ג, טו), הָא חֶפְצֵי שָׁמַיִם יִשְׁווּ בָהּ. וּכְתִיב וְכָל חֲפָצִים (משלי ח, יא), אֲפִלּוּ חֶפְצֵי שָׁמָיִם, לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכָאן בְּמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אֲמַרוּ לֵהּ, מַאי בָּעֵית הָכָא, אֲמַר לְהוּ, אֲמַר לִי אַבָּא זִיל לְגַבַּיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלִבְרְכוּךְ. אֲמַרוּ לֵהּ, יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תִחְצַד, תְּעַיֵּל וְלָא תַפִּיק, תַּפִּיק וְלָא תְּעַיֵּל, לִחְרוּב בֵּיתָךְ וְלִיתִיב אֻשְׁפִּיזָךְ, לִבַּלְבַּל פְּתוֹרָךְ, וְלָא תֶחֱזֵי שַׁתָּא חֲדַתִּי. כִּי אֲתָא לְגַבֵּי אֲבוּהָּ, אֲמַר לֵהּ, לָא מִבַּעְיָא דִבְרוּכֵי לָא מְבָרְכִינָן, אֶלָּא צַעוּרֵי קָא מְצַעֲרֵי לָן. אֲמַר לֵהּ אֲבוּהּ, מַאי אֲמַרוּ לָךְ? אֲמַר לֵהּ, הֲכִי וַהֲכִי אֲמַרוּ לִי. אֲמַר לֵהּ, הַנֵּי בִרְכְתָא מַעַלְיָתָא נִינְהוּ. תִּזְרַע וְלָא תִחְצַד, תּוֹלִיד בְּנִין וְלָא יְמוּתוּן. תָּעִיל וְלָא תַפִּיק, תָּעִיל כַּלְּתָא וְלָא יְמוּתוּן בְּנָהּ. תַּפִּיק וְלָא תָעִיל, תַּפִּיק בְּנָתָךְ וְלָא יְמוּתוּן גַּבְרַיְהוּ. לִחְרוּב בֵּיתָךְ, בֵּיתָא דְהַאי עַלְמָא. וְלִיתִיב אֻשְׁפִּיזָךְ, בֵּיתָא דְהַאי עַלְמָא, דִּכְתִיב: קִרְבָּם בָּתֵימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר (תהלים מט, יב). אַל תִּקְרֵי קִרְבָּם אֶלָּא קִבְרָם. לִבַּלְבַּל פְּתוֹרָךְ, בִּבְנֵי וּבִבְנָתָא. וְלָא תֶחֱזֵי שַׁתָּא חֲדַתִּי, לָא תְמוּת אִתְּתָךְ וְתִנְסַב אִתְּתָא אַחֲרִיתִי.

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי (בראשית ט, יג), קִישׁוּתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מֻקָּשׁ לִי, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא קַשִּׁין דְּפֵירֵי. (בראשית ט, יד): וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קָלוּב רוֹתֵחַ, בִּקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ. (בראשית ט, טז): וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים, זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וגו', רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יוּדָן גִּיּוֹרֵי הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִית דְאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים, וְאִית דְּאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְסָכִים, וְנָטְלוּ הֵימֶנּוּ רְשׁוּת וְהִמְתִּינוּ שָׁם עוֹד יוֹם אֶחָד, אָמְרוּ צְרִיכִים אָנוּ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שֵׁנִית. חַד מִנְהוֹן דְּרַשׁ וַאֲמַר לְהוֹן כְּבָר כְּתִיב (יהושע כב, ו): וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (יהושע כב, ז): וְגַּם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרְכֵם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁים וּמְחַלְּקִים אֶת הָאָרֶץ הָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד עִמָּהֶם וְעָשׂוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נָטְלוּ רְשׁוּת מִן יְהוֹשֻׁעַ לָלֶכֶת לְאָהֳלֵיהֶם, וְשָׁהוּ שָׁם עוֹד יָמִים אֲחֵרִים וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת עוֹד פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְגַם כִּי שִׁלְּחָם וגו'. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד בְּנֵי פָּמַלְיָא שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְלִוָּה אוֹתָן עַד הַיַּרְדֵּן, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ חָזְרוּ וְלִוּוּ אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ, הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע כב, ח): וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְּקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ כְּבָר כְּתִיב (מלכים א ח, סו): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (דברי הימים ב ז, י): וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא נָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, וְהִמְתִּינוּ שָׁם יָמִים אֲחֵרִים וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה שִׁלַּח אֶת הָעָם. אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (דברי הימים ב ז, ט): כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים, וְאֵין לְךָ שִׁבְעָה לִפְנֵי הַחַג שֶׁאֵין בָּהֶם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת, וּבַסּוֹף חָזְרוּ וְנִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר, אָמְרוּ תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ עָווֹן שֶׁחִלַּלְנוּ שַׁבָּת וְלֹא הִתְעַנִּינוּ בְּיוֹם. הַכִּפּוּרִים, וּכְדֵי לְפַיֵּסָן שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂיהֶם, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, סו): וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׂמֵחִים, שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם טְהוֹרוֹת, וְטוֹבֵי לֵב, שֶׁנִּתְעַבְּרוּ זְכָרִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ כְּבָר כְּתִיב (מלכים ב ד, ה): וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מלכים ב ד, ז): וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא (מלכים ב ד, ו): וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן, שֶׁהֻקַּר הַשֶּׁמֶן, וּבָאת לִשְׁאֹל אִם תִּמְכֹּר אִם לֹא תִמְכֹּר. הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, (מלכים ב ד, ז): וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיִי בַּנּוֹתָר, עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם שֶׁל יִשּׁוּב שָׁלַח עִמָּהֶם זוּג אֶחָד שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֵידַע מָה הֵם דּוֹרְשִׁין בַּדֶּרֶךְ, וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ, כְּבָר כְּתִיב (שמות יד, יט): וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יד, יט): וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא אוֹתוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל הֲפָכָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְתָחָהּ כְּנֶגֶד הַמִּצְרִים. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ, כְּתִיב: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וגו', בֵּין אֱלֹהִים זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה. וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (משלי ח, יא): וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (משלי ג, טו): וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, חֲפָצִים אֵלּוּ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, חֲפָצֶיךָ אֵלּוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. (ירמיה ט, כג): כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וגו', אַרְטְבָן שָׁלַח לְרַבֵּנוּ מַרְגָּלִית אֲטִימִיטוֹן, אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח לִי מִילֵי טָבָא דְּטָבָא דִּכְוָתָהּ, שָׁלַח לֵיהּ חָדָא מְזוּזָה. שְׁלַח וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּה דְּלֵית לֵיהּ טִימֵי, וְאַתְּ שְׁלַחְתְּ לִי מִילֵי דְטָבָא חַד פּוֹלָר. אֲמַר לֵיהּ חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שְׁלַחַתְּ מִלָּא דַּאֲנָא צָרִיךְ מִנְטַר לָהּ, וַאֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּא דְּאַתְּ דָּמֵיךְ וְהִיא מִנְטְרָא לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כב): בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בִּשְׁעַת הַמִּיתָה. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לֶעָתִיד לָבוֹא.