מדרש על משלי 8:12

(ע״ב) פיסקא. רבי אלעזר אומר המלמד את בתו תורה למדה תפלות למדה תפלות ס״ד אלא כאילו למדה תפלות אמר ר׳ אבהו מ״ט דר״א דכתיב (משלי ח יב) אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה בו חכמה כאדם נכנסה בו ערמומית ורבנן האי אני חכמה שכנתי ערמה מאי דרשי ביה מבעי׳ ליה לכדר׳ יוסי ברבי חנינא דא״ר יוסי ברבי חנינא אין ד״ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו עליה ערום שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. אמר ר׳ יוחנן אין ד״ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (יודע) שנאמר (איוב כא יב) והחכמה מאין תמצא:

סב פִּסְקָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: [כָּל] הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. (למדה) ['תִּפְלוּת'] סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִּכְתִיב: (משלי ח) "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה", כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה (בו) חָכְמָה בָּאָדָם, נִכְנְסָה בּוֹ עַרְמוּמִית. וְרַבָּנָן, הַאי "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה", מַאי דָּרְשֵׁי בֵּיהּ? מִיבָּעִי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן עָרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ (יודע), שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח) "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא".

ז׳) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ - אין יצר הרע שולט אצל התורה, ומי שהתורה בלבו אין יצה״ר שולט בו ולא נוגע בו, וכן הוא אומר אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה (משלי ח׳:י״ב), במקום ששכנתי סביבותי ערמה, ובערמה אין יצה״ר שולט, וכה״א תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו (תהלים ל"ז ל"א). וכן משה אומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, לכך נאמר בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ.