מדרש על משלי 9:10

ירוחם בן יוסף פתח, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה (משלי ג׳:י״ג) בא וראה שבכל מקום שמזכיר החכמה הוא מעמיד אצלה הבינה והתבונה, ללמדך שהחכמה והבינה שניהן שוין ואין נפרדין זו מזו לעולם. —כתיב בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל (שם) בדעתו של הקב״ה תהומות של חמשים שערי בינה נבקעו, והיינו דכתיב מבטן מי יצא הקרח הנורא (איוב ל״ח:כ״ט), ושחקים ירעפו טל, היכן השחקים מרעיפים הטל למי שהוא צדיק והוא יסוד עולם, כי אי אפשר לעולם בלא טל, ואין הטל נעצר, והיינו דקאמר הקב״ה לישראל אל תירא, שראשי נמלא טל (שה״ש ד׳) ואומר אהיה כטל לישראל (הושע י״ד:ו׳), טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב ומהומה בו (משלי ט״ו:ט״ז-י״ז), טוב מעט תורה ויהיה בו יראת ה', כי מי שיש בו יראה הולך במישרים, שנאמר הולך בישרו ירא ה׳ (שם י״ד), ואז מגלין לו תעלומות חכמה שנאמר ואת ישרים סודו (שם ג׳). והיינו דתנינן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. מאוצר רב ומהומה בו, מי שהוא מלא מאוצר התורה ומהומה בו שאין בו יראה שאז כל הימים הכל הומים בו, אוי לזה שקרא ואוי לזה ששנה אוי לזה ששמש ת״ח. הכלל הזה יהיה מסור בידך, מי שאין בו יראה אין בו חכמה, ותנינן אם אין יראה אין חכמה, ווי להון מן הדין קרא, יראת ה׳ היא חכמה (איוב כ״ח:כ״ח) הוי טוב מעט ביראת ה׳. — כתיב ובליעל כקוץ מונד כלהם וגו׳ ובאש שרף ישרפו בשבת (שמואל ב כ״ג:ו׳), זה המקרא נאמר על סמאל וחביריו, ואימתי נשרפים ונופלים ונשמדים, ישרפו בשבת, אל תקרי בשבת אלא בשבת בראשית. איכא דאמרי בערב שבת וחיליהון מן הדין קרא ויציצו כל פועלי און וגו׳ והיינו דמצלינן פסוק אחד: ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים ס״ח) כי אז עת רצון והמקטריגים נגנזים ונבטלים במקומם הוי עת רצון. —גדולה היראה שצוה משה רע״ה עליה, שנאמר ועתה ישראל מה ה' וגו' (דברים י') וכל הרוצה ליכנס בחדרי החכמה ואין בו יראה אובד כל מה שיגיע שנאמר תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה (משלי ט׳:י׳). כתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' (דהי״א כ״ב). תנינן בספר יצירה לאברהם אבינו ע״ה עשר ספירות בלימה, מאי בלימה, כמה דאת אמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ״ו:ז׳) שאין שום דמיון ודמות הוי בלימה אלא מעשה אצבעותיו של הקב״ה, והם כלי אומנות של הקב״ה. משל לאומן שיש לו מצרף לכסף וכור לזהב אע״פ שהמצרף והכור מטיט נעשו שמותיהם משונות, כך הם המדות של הקב״ה ושבחו. למה נקרא שמן ספירות, כמה דאת אמר ספיר ויהלום (שמות כ״ח:י״ח) ואומר מי יספר שחקים בחכמה (איוב ל״ח:ל״ז), ועל ידי כלי אומנתו הקב״ה משפיל גאים ומגביה שפלים מוריש ומעשיר, זה ישפיל וזה ירים, ואם הצדיק עושה צדקות ומישרים בעולם ועוסק בתורה שנקראת מעוז אז השכינה אומרת: או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי (ישעיהו כ״ז:ה׳), ואם הרשעים והחוטאים מתרבים בארץ העולם מתמוטט והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ואין החיים והשלום מתרבות בעולם אלא כשהצדיקים בעולם, הוי פעולות צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת (משלי ז').

(משלי ט י): "תחילת חכמה יראת ה'" - זו היא התורה, שיראתה לכל העולם כולו. "ודעת קדושים בינה" - אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ומבינים כל דבר ודבר שיש בו, דומין למלאכי השרת, שנקראו קדושים, שנאמר (דניאל ז כג): "ודינא יהב לקדישי עליונין". ומניין לחכמים שנקראו קדושים? שנאמר (תהלים טז ג): "לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם". ארבעה נקראו אדירים, ואלו הם: הקב"ה, וישראל, והמים, ומצרים: הקב"ה - שנאמר (תהלים צג ד): "אדיר במרום ה'". ישראל מניין - שנאמר (תהלים טז ג): "ואדירי כל חפצי בם". המים מנין - שנאמר (תהלים צג ד): "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מצרים - שנאמר (יחזקאל לב יח): "בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות אל יורדי בור". יבוא הקב"ה שנקרא אדיר, על ידי ישראל שנקראו אדירים, להפרע מן המצרים שנקראו אדירים, במים שנקראו אדירים, דכתיב (שמות טו י): "צללו כעופרת במים אדירים". ד"א "ואדירי כל חפצי בם" - אלו חכמים, שיודעים חפציה של תורה. ד"א אלו ישראל, שהם חפצים במצוותיה של תורה. ד"א "ואדירי כל חפצי בם" - אמר הקב"ה: כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם. תמן תנינן: רבי אליעזר אומר: (משנה אבות ב ד): "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", שכן דוד אומר (דברי הימים א כט יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר: (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים"

הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים - בני אברהם יצחק ויעקב. אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ומה באזכרה שניה כָּבוֹד וָעֹוז - אף אתם תנו לי כבוד ועוז שהוא מחיה את המתים, ומה באזכרה שלישית כְּבוֹד שְׁמוֹ - אף אתם ברכוהו האל הקדוש. הִשְׁתַּחֲווּ לה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ - שנותן דעה לקדושים, שנאמר וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה (משלי ט' י') כנגד חונן הדעת. קוֹל ה׳ עַל הַמָּיִם - זו תשובה שנמשלה למים, דכתיב וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם (ש"א ז' ו'), כנגד הרוצה בתשובה. ה׳ עַל מַיִם רַבִּים - כנגד תַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם (מיכה ז' י"ט), וכנגד חנון המרבה לסלוח. קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ - שנאמר וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה (שמות ו' ו') ולעתיד צֹועֶה בְּרֹב כֹּחוֹ (ישעיה ס"ג א') כנגד גואל ישראל. קוֹל ה׳ בֶּהָדָר - להדר חולים ברפואתם, כנגד רופא חולי עמו ישראל. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל להר לבנון ולהר שריון, כמה שנאמר ההרים רקדו כאילים, וכך אלו מזדעזעים כעגלים וכבני ראמים שמרקדין. קוֹל ה׳ שֹׁובֵר אֲרָזִים - כנגד ברכת השנים, שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה שהם כארזים, ומברך עולמו ומביא זול לעולם ושובר מטה רשע, כנגד מברך השנים. וַיְשַׁבֵּר ה׳ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן - שמשבר שרי אומות העולם שהם גבוהים כארז, שנאמר אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ (עמוס ב' ט'), ומקבץ גליות מתוכן, כנגד מקבץ נדחי עמו ישראל. קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ - אלו הדינים שנחצבו מתוך התורה שנמשלה כאש, שנאמר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ (ירמיה כ"ג כ"ט). וכתיב כִּי בָאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט (ישעיה ס"ו ט"ז), כנגד מלך אוהב צדקה ומשפט. קוֹל ה׳ יָחִיל מִדְבָּר - אלו הרשעים שמנוקים מכל מצוה כמדבר, והקב״ה מחלחל אותם, כנגד שובר אויבים. יָחִיל ה׳ מִדְבַּר קָדֵשׁ - כנגד הצדיקים בגלות הדומה למדבר קדש שחסרו להם המים, שנאמר וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ (במדבר כ' א'), וכתיב וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וחזרו המים בזכות משה ואהרן, כנגד משען ומבטח לצדיקים. קוֹל ה׳ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת - שיוליד מושיעים לישראל שנמשלו לאילות, דכתיב דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי (שה"ש ב' ט'), עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר (ישעיה נ"ב ז'). וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת - שמתיש גבורות אומות העולם שנמשלו לעצי היער, שנאמר וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל (ישעיה י' ל"ד). וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד - כיון שיבא משיח ויפרע מאומות העולם, מיד בית המקדש נבנה, לכך אומר אלהי דוד ובונה ירושלם.