Musar על משלי 9:10

גדולה תורה, שנקראת קדושה, שנא' (משלי ט, י) תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה. גדולה היא קדושתה, שאפילו מן הלחם ומן המים הוצרך משה רבינו ע"ה להתקדש ארבעים יום עד שקיבל את התורה, שנא' (שמות לד, כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם הלחם והמים שהם טהורים נתקדש משה מהם ארבעים יום, אנו על אחת כמה וכמה שנתקדש לדברי תורה מכל טומאה, ושלא נעסוק ושלא נהגה בה במקום הטינופת.

כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי (ט' י'): "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה"'. מִזֶּה מוּכָח, שֶׁרֵאשִׁית חָכְמָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים יִרְאֶה תְּחִלַּת הַכֹּל לְהַשִׂיג יִרְאַת ה'. וּמָצָאנוּ כָּתוּב אַחֵר בְּמִשְׁלֵי (ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". מִלָּשׁוֹן זֶה מוּכָח, שֶׁתְּחִלַּת הַכֹּל, מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַחְכִּים, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה [וְהַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה]. אָמְנָם בֶּאֱמֶת נִיחָא, שֶׁשְּׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָצָה לַהֲבִינֵנוּ דַּעַת, אֵיךְ שֶׁשְּׁנֵיהֶם הֶכְרֵחִיִּים, וְאֶחָד בְּלֹא חֲבֵרוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם. [וּכְמַאֲמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת (ג' י"ז): אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה; אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה]. דְּהַיְנוּ, אִם אֶחָד יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲמָלוֹ וּתְבוּנָתוֹ אֵיךְ לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', וְיַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אוֹדוֹת חָכְמָה: אֶרְאֶה לְהַשִּׂיגָהּ אַחַר כָּךְ, הוֹרָה לָנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁלְּהַשִּׂיג יִרְאָה כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, צָרִיךְ לְבַקִּשָׁהּ כַּכֶּסֶף, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ב' ד'): "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְגוֹ' אָז תָּבִין יִרְאַת ה"'. וּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף אֵינָהּ עַל יוֹם אֶחָד אוֹ עַל שָׁבוּעַ אֶחָד אוֹ עַל חֹדֶשׁ אֶחָד, כִּי אִם תָּמִיד דַּעְתּוֹ עַל הַכֶּסֶף. כֵּן הָאָדָם, הָרוֹצֶה לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְטוֹבוֹתָיו הָעוֹדְפוֹת עָלָיו יוֹם יוֹם וּלְהוֹסִיף יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ, וְאִם יַמְתִּין מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה יְרֵא ה' בֶּאֱמֶת, יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר הַרְבֵּה, וּמִמֵּילָא כָּל אוֹתָהּ הָעֵת, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִבּוֹ רֵיק מֵחָכְמָה, אֵין יִרְאָתוֹ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, דְּאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא (אבות ב' ה').