מדרש על משלי יג:23

ד רַב יוֹסֵף, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (משלי יג) "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט", [אָמַר]: וּמִי אִיכָּא אִינִישׁ דְּאָזִיל בְּלָא זִמְנֵיהּ? אִין! כִּי הָא דְּרַב (דימי) [בֵּיבָי] בַּר אַבַּיֵי, הֲוָה שְׁכִיחַ (גבי) [גַּבֵּיהּ] מַלְאַךְ־הַמָּוֶת. אָמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעָר נַשְּׁיָא. אָזַל, אַיְתֵּי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי, אָמַר לֵיהּ: אֲנָא, מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעַר נַשְּׁיָא אַמְרִי לָךְ! אָמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, אִיהַדְרָה? אָמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְאַיְתִּיתָהּ, תִּיהֱוֵי בְּמִנְיָנָא! וְאֶלָּא הֵיכִי יָכַלְתְּ לָהּ? הֲוָת נְקִיטָא מַתְאָרָא בְּיָדָהּ, (וקא מחריא) [וַהֲוָת קָא שַׁגְרִי וּמְחַרְיָא] תַּנּוּרָא, שַׁקַלְתֵּיהּ, אוֹתְבֵיהּ אַגַּבָּא דְּכַרְעָהּ, קָדְחָה, אִיתְרַע מַזְלָהּ, וְאַיְיתִּיתֵהּ. אָמַר לֵיהּ רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי: אִית לְכוּ רְשׁוּתָא לְמֶעֱבַד הָכִי? אָמַר לֵיהּ: וְלָא כְּתִיב: "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְלֹא מִשְׁפָּט"?! אָמַר לֵיהּ: וְלָא כְּתִיב: (קהלת א) "דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא"? (והארץ לעולם עומדת"?) אָמַר לֵיהּ: דַּרְעִינָא לְהוּ אֲנָא עַד דְּמָלוּ לְדָרָא, וְהָדַר מַשְׁלִימְנָא לְהוּ לְדוּמָה. אָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף, שְׁנֵיהּ, מַאי עָבַדְתְּ לְהוּ? אָמַר לֵיהּ: אִי אִיכָּא צוּרְבָא מֵרַבָּנָן, (שאינו עומד על מדותיו, מוספינא להו ליה. נוסח אחר:) [דְּמַעֲבִיר בְּמִילֵיהּ מוֹסְפִינָא לְהוּ לֵיהּ], וְהַוְיָא חֲלוּפֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (איוב ב) "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין אוֹתוֹ עָלָיו וְנִסָּת, תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ?! רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (שם טו) "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו". וְאִם בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין, בְּמַאן יַאֲמִין? יוֹמָא חַד, הֲוָה אָזִיל בְּאוּרְחָא, חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא מַנְקִיט תְּאֵינֵי, שָׁבִיק הַנָךְ דְּמַטּוּ, וְשָׁקִיל הַנָךְ דְּלָא מַטּוּ, אָמַר לֵיהּ: [לָאו] הֲנִי מַעֲלָן טְפֵי? אָמַר לֵיהּ: הֲנֵי לְאוּרְחָא קָא בָּעִינָא לְהוּ, הֲנֵי, נַטְרָן וַהֲנֵי, לָא נַטְרָן. אָמַר: הַיְנוּ דִּכְתִיב: "הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין". אֵינִי, וְהָא הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה בְּשֵׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי אַלֶכְּסַנְדְרָאִי, דְּשָׁכִיב אַדְזוּטָר, אָמַר: אִי בָּעִי הַאי מֵרַבָּנָן, הֲוָה חַיֵי. וְאִם אִיתָא, דִּילְמָא מֵ"הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין" הֲוָה? הַהוּא, מְבַעֵט בְּרַבּוֹתָיו הֲוָה.

היכל שלישי: הוא נקרא היכל אופל והוא יותר חשוך ואפל מן הראשונים, והוא נקרא דומה. כי אע"פ שאמרנו שהוא יורד להיכל א׳ עיקרו בהיכל זה, וכנגדו נקרא יצר הרע שונא. בהיכל הזה ד׳ פתחים ועליהם ד׳ ממונים כאשר נבאר: בפתח ראשון ממונה אחד ושמו קטרטי״א (בזוהר: סקפורטי״א), והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים, על זה נאמר דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו (משלי ג׳). הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקים ויכול להזיקם אם פגע בהם, וזה באשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח"ו. בפתח שני ממונה אחד סנגדיא״ל שמו ותחת ידו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכולם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג׳ מהיכלי הקדושה, וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשני היכלות הקדומים שחת ובור, ושם יש לו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכולם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא ח"ו. בפתח שלישי ממונה אחד ושמו אנגיריהון, והוא ממונה על כל הקדחות השורפות בתוך העצמות וכל מיני חלאים רעים המקדחים ושורפים הגוף, וממנו יוצאים כמה אלף ורבבות הממונים על הענין הזה כמותו. בפתח רביעי ממונה אחד ושמו אסכר״ה וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות עד בן שלש עשרה שנה, ומתראה כאשה המגדלת ומינקת אותם ומשחקת עמהם ומחנקת אותם, ונשמתם נמסרת ביד עזריא"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפירש שם. באמצע ההיכל הזה עומד רוח אחד ונקרא אגריסיו״ן, וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י״ג ועד עשרים שעליהם נאמר ויש נספה בלא משפט (משלי י״ג:כ״ג), כי לפי שאינם נשמרים כשהם קטנים מפני רוע מוסרם ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו הורג אותם קודם שיבואו לידי חטא, וע״ז נאמר והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) זה מלאך המות, מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחמה, ואלו ראה משה רבינו ע״ה ברדתו מן ההר ואמר כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים י׳), ותחת ידם כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב, וכן כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או החכמים, וכן כלם ממונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה וכן במעשה מצוה כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה. תחת הרוחות האלה יש רוח אחד ושמו טכסיכ״א (צ״ל סכסיכא וכן בזוהר) וכאשר האדם מלשין לחבירו או מסכסך עליו זה מתעורר עם המלשינות ההיא להשלים הענין ולהרוג במלשינות ההיא. בא וראה אע״פ שהקב״ה קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם עכ״ז הכל תלוי בלה״ר ובמלשינות, כשאדם מלשין על חבירו חיות תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם הקולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור ששם כמה נחשים וכמה עקרבים כדפירש לעיל, וכלם מלמדים קנטוריא לעורר הנחש הקדמוני הנחש הגדול והוא פושט את עורו, וכל קשתותיו ר״ל מחנותיו וחייליו מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות והוא עולה לומר קנטוריא במלשינות ההיא ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו, הרחמן יצילנו.

(משלי יג כג): "רב אוכל ניר ראשים" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: בעולם הזה, העשיר אוכל את העני, אבל לעולם הבא, הקב"ה תובע ממנו, שנאמר (תהלים יב ו): "משוד עניים, מאנקת אביונים, עתה אקום וגו'", אמר הקב"ה: הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים ואנקת אביונים, מה שגזלתם ומה שציערתם. רבי יוסי הגלילי אומר: לא כי, אלא אף על פי שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו. מהיכן אנו למדין? מסופו של פסוק, שנאמר "ויש נספה בלא משפט" - כך עושין לו בלא משפט.