מדרש על קהלת 7:1

טוב שם. על שאמר למעלה כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים אמ' טוב שם משמן טוב. טוב לו לאדם לקנות שם טוב בעולמו משמן טוב. שהרי שמן טוב בדמים ושם טוב בחנם שנ' לכו שברו בלא כסף. שמן הטוב יורד על הזקן ושם טוב עולה שנ' ואגדלה שמך. שמן הטוב מסריח על המת ושם טוב אינו מסריח על המת. שמן הטוב הולך ד' אמות ושם טוב מסוף העולם ועד סופו. שמן הטוב כלה ושם טוב אינו כלה שנ' שם עולם לא יכרת שם טוב לחיים ולמתים. שמן טוב לשעה שם טוב לדורות שנ' יהי שמו לעולם. אמ"ר יהודה ב"ר סימון משוחים בשמן הטוב נכנסו למקום חיים ויצאו שרופים אבל בעלי שם טוב נכנסו למקום מתים ויצאו חיים. ואלו (הם) חנניה מישאל ועזריה. שמן הטוב שנמשח בו אהרן הכהן הוצרך לשמותם של שבטים שנ' ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו. ויום המות מיום הולדו. שכיון שנולד מי יודע מה יהיה אם צדיק אם רשע כיון שמת הכל יודעין בו שהוא צדיק שנפטר בשלום מן העולם. כשהצדיק נולד אין העולם מרגישין בו אבל כשמת הכל מרגישין (בו). בשעה שנולדה מרים לא הרגישו בה ישראל מתה נוטל הבאר שנ' ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה והכל הרגישו שבזכות' היה הבאר.

פס'. ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו. טוביהו ברבי אליעזר זצ"ל אמר ארבעה לשונות דברה תורה. איש אדם נפש בשר. אדם. "אפר "דם "מרה. בשר. "בושה "סרוחה "רמה. ואיכא דאמרי "בושה "שאול "רמה. דכתיב בשי"ן. נפש "נקיה "פרושה "שלמה. בקרבנות אמרה תורה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן ואם מן העוף כולם יש בהן צד השוה לאדם. "אפר "דם "מרה יביא האדם את אלה לפני ה' ויתכפר לו יבוא דם אדום ויכפר על חטאות אדומים. בשחין נאמר בו בשר שהרי אדם לא נאמר בו ונרפא. בשר נאמר בו ונרפא. במנחות נאמר נפש כי תקריב, מה נפש נקיה אף מנחת הסולת נקיה. ויצק עליה שמן אלו מעשים טובים שנאמר (קהלת ט׳:ח׳) ושמן על ראשך אל יחסר, ואומר (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב. ונתן עליה לבונה שריחו נודף דהוא רצוי בעיני אלהים ואדם. ד"א ונפש כי תקריב מלמד שהנפש הנדיבה אפילו כל שהוא מביאה מתקבל לפני בוראה. דוגמא לדבר אגריפס המלך ביקש להקריב אלף עולות ביום אחד והקדימו העני בשתי תורים וכן בעל השור הקדימו עני באגודת ירק כדרך (שדרך) רבי תנחום ברבי חנילאי. איש. נאמר על שם המצות מפני ששמו של הקב"ה משותף באיש ובאשה אם מקיימין מצותיו שכינה ביניהם ואם לאו שכינה מסתלקת מהן ואש אוכלתן. תנו רבנן ונפש להרבות כהן משוח שיביא מנחת נדבה. ד"א ונפש יכול גזרה. ת"ל כי תקריב אינה אלא רשות. קרבן מנחה מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. מנחה ליתן את האמור כאן בכל המנחות סלת מה סלת האמור להלן מן החטין אף סלת כולו מן החטין. סלת יהיה קרבנו שלא יתנדב אלא מן החמין. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. ויצק עליה שמן על כולה מפני שהוא נבלל עמה (ולא) נקמצת עמה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. ואיני יודע כמה אלא מה קמיצה מלוא קומץ אף לבונה מלוא קומץ. רבי יהודה אומר מיעט לבונתה כשרה [והביאה] מלמד שיציקה ובלילה כשירין בכל אדם:

ויקהל משה וגו' (שמות לה א). ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם וגו' (שם שם ל). זש"ה טוב שם משמן טוב (קהלת ז א), שהשמן הטוב כמה ריחו הולך מיל אחד או שני מיין, אבל השם הטוב הולך מסוף העום ועד סופו, הוי טוב שם משמן טוב.