מדרש על קהלת 7:8

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, ז): כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, כְּשֶׁחָכָם מִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים הַרְבֵּה מְעַרְבְּבִין אוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה, וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מַתָּנָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר, כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, הַמִּתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי צִבּוּר מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁשִּׁים הֲלָכוֹת לִמְדַנִי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה בַּחֲרִישַׁת הַקֶּבֶר, וְכֻלָּן נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, זֶה משֶׁה. עוֹשֶׁק שֶׁעָשְׁקוּ אוֹתוֹ דָתָן וַאֲבִירָם, יְהוֹלֵל חָכָם, עִרְבְּבוּ אוֹתוֹ. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהָיָה משֶׁה מִתְאַבֵּד, אֶלָּא הֵם שֶׁהִקְנִיטוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, כא): יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, וְאַף הוּא מַקְפִּיד וְאוֹמֵר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הִכְתַּבְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עָנָו וְאַתָּה מַקְפִּיד עַל דְּבָרַי, חַיֶּיךָ יֵשׁ לְךָ לֵידַע, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, ח): טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹבָה אַחֲרִיתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵרֵאשִׁית שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי בָּשָׂר וָדָם אֲנִי בְּמִדּוֹתַי שֶׁאֵינִי מְרַחֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: אֱלֹהִים עַל הַמִּצְרִיִּים, אֲנִי ה', עַל יִשְׂרָאֵל.

לִינִי הַלַּיְלָה (רות ג, יג), הַלַּיְלָה הַזּוֹ אַתְּ לָנָה בְּלֹא אִישׁ, וְאֵין אַתְּ לָנָה לַיְלָה אַחֶרֶת בְּלֹא אִישׁ. וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וגו', רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין מִדְרְשָׁא דִּטְבֶרְיָא וַהֲוָה אֱלִישָׁע רַבֵּיהּ גָּזֵיז בְּשׁוּקָא רָכֵיב עַל סוּסַיָּא בְּשַׁבְּתָא, אָמְרוּ לְרַבִּי מֵאִיר הָא אֱלִישָׁע רַבָּךְ אָתֵי גָּזֵיז בְּשׁוּקָא, נְפַק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה הֲוֵיתָא עָסֵיק, אֲמַר לֵיהּ (איוב מב, יב): וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ, בֵּרַךְ, שֶׁהִכְפִּיל לוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, בִּזְכוּת תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ תּוּבָן (קהלת ז, ח): טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהוּא מַפְסִיד וּבְזִקְנוּתוֹ וְהוּא מִשְׂתַּכֵּר בָּהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא לֹמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְשַׁכֵּחַ, וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא חוֹזֵר עָלֶיהָ, הֱוֵי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר, אֶלָּא, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר כְּשֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ. וּבִי הֲוָה מַעֲשֶׂה, אֲבוּיָה אָבִי הָיָה מִגְדּוֹלֵי הַדּוֹר וּכְשֶׁבָּא לְמוּלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְקָרָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם, וּכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ שָׁרוּן אִילֵּין אָמְרִין מִזְמוֹרִים וְאִילֵּין אָמְרִין אַלְפָבֵּתָרִין. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּין עָסְקִין בְּדִידְהוֹן וַאֲנַן לֵית אֲנַן עָסְקִין בְּדִידָן, הִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִין כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶן, עִקַּר נְתִינָתָן לֹא מִסִּינַי נִתְּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, אָמַר הוֹאִיל וְכֵן הוּא גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הַבֵּן הַזֶּה אִם מִתְקַיֵּם לִי הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי תּוֹרָתִי. וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ (איוב כח, יז): בְּלֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית, אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ מָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁין לִקְנוֹת כִּכְלֵי זָהָב וְנֹחִין לֵאָבֵד כַּזְּכוּכִית. אָמַר לוֹ עֲקִיבָא רַבָּךְ לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא מַה כְּלֵי זָהָב וּזְכוּכִית אִם נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִבֵּד מִשְׁנָתוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ חֲזֹר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ מְנָן אַתְּ יָדַע, אָמַר מִטַּלְפֵי סוּסִי שֶׁכְּבָר הָלַךְ אַלְפַּיִם אַמָּה. אֲמַר לֵיהּ וְכָל הֲדָא חָכְמְתָא אִית בָּךְ וְלֵית אַתְּ חָזַר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּחֵילִי. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ רוֹכֵב הָיִיתִי עַל הַסּוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת (ירמיה ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, (מלאכי ג, ז): שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, חוּץ מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה שֶׁהָיָה יוֹדֵע כֹּחִי וּמָרַד בִּי. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אָמְרוּ פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גֵּינוֹסַר וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אַחֵר שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת, אָמַר, כְּתִיב (דברים כב, ז): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁל זֶה, וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי עֲקִיבָא בְּצִבּוּרָא, לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁרָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם נָתוּן בְּפִי הַכֶּלֶב, אָמַר אִם הַלָּשׁוֹן שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו כָּךְ, לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יָגֵעַ בַּתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אָמַר אִם כֵּן לֹא מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁכְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכְלָה וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵסָהּ כְּאָרִיסָהּ שֶׁל חֲכִינָה. לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, אֲתוֹן וְאָמְרִין לְרַבִּי מֵאִיר אֱלִישָׁע רַבְּךָ חוֹלֶה, אֲזַל לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ חֲזֹר בָּךְ, אָמַר לֵיהּ וְעַד כַּדּוּן מְקַבְּלִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כְתִיב (תהלים צ, ג): תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וָמֵת. וְהָיָה רַבִּי מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאָמַר דּוֹמֶה שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק רַבִּי, וְכֵיוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ בָּאתָה הָאוּר לִשְׂרֹף אֶת קִבְרוֹ, אֲתוֹן וְאָמְרִין לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרָף, יָצָא וּפָרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ: לִינִי הַלַּיְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְהָיָה בַבֹּקֶר בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה, ט): טוֹב ה' לַכֹּל. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, וּדְמַכַת לָהּ. אֲמַרוּן לֵיהּ, רַבֵּנוּ, לְעַלְמָא דְאָתֵי אִין אָמְרִין לָךְ מָה אַתְּ בָּעֵי אֲבוּךְ אוֹ רַבָּךְ, מַה תֵּימָא, אֲמַר, אַבָּא, וּבָתַר כֵּן רַבִּי. אָמְרִין לֵיהּ וּשְׁמַעוּן לָךְ אִינּוּן, אֲמַר לְהוֹן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּאוּ בְּנוֹתָיו וְתוֹבְעוֹת צְדָקָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָמַר (תהלים קט, יב): אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו, אָמְרִין רַבִּי לָא תִסְתַּכֵּל בְּעוֹבָדוֹהִי תִּסְתַּכֵּל לְאוֹרָיְיתֵיהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי וְגָזַר עֲלֵיהוֹן שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ, אָמַר מִי שֶׁלֹא הָיְתָה תּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּךְ הֶעֱמִיד, מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שְׁלשָׁה הֵן שֶׁבָּא יִצְרָן לְתָקְפָן וְנִזְדָּרְזוּ עָלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁבוּעָה, וְאֵלּוּ הֵן, יוֹסֵף, וְדָוִד, וּבֹעַז. יוֹסֵף דִּכְתִיב (בראשית לט, ט): וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת. רַבִּי חוּנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי כְּלוּם קְרָיָא חָסֵר, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְחָטָאתִי לַה' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, [אם חטאתי אני עושה לאלהים, ולא אלהים עושה] [נשבע ליצרו] וְאָמַר לֵאלֹהִים אֵינִי חוֹטֵא וְאֵינִי עוֹשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. דָּוִד מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו, י): וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ, לְמִי נִשְׁבַּע, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְיִצְרוֹ נִשְׁבַּע, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה נִשְׁבַּע, אָמַר לוֹ חַי ה' אִם תִּגַּע בּוֹ שֶׁאָנֹכִי מְעַרְבֵּב דָּמְךָ עִם דָּמוֹ. בֹּעַז מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חוּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה יִצְרוֹ מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר, אַתְּ פָּנוּי וּמְבַקֵּשׁ אִשָּׁה וְהִיא פְּנוּיָה וּמְבַקֶּשֶׁת אִישׁ עֲמֹד וּבָעֳלָהּ וְתִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, וְנִשְׁבַּע לְיִצְרוֹ וְאָמַר חַי ה' שֶׁאֵינִי נוֹגֵעַ בָּה, וְלָאִשָּׁה אָמַר שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְרַבִּי חוּנְיָא אָמַר, כְּתִיב (משלי כד, ה): גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, גֶּבֶר חָכָם בֹּעַז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ, שֶׁנִּזְדָּרֵז עַל יִצְרוֹ בִּשְׁבוּעָה.

טוב אחרית דבר מראשיתו. זה כמו שאמ' ויום המות מיום הולדו כלומ' טוב הוא אחרית דבר מראשיתו לאחד שסויים הדבר והכל יודעין שהוא טוב מראשיתו שבשעה שהוא מתחיל בו אין אדם יודע אם טוב יהיה אם רע כענין שנ' יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות. לכך נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. ס"א טוב אחרית מראשיתו בזמן שמתחלתו הוא טוב. ס"א טוב אחרית דבר מראשיתו היינו דאמרי אינשי סופך טב כולך טב. טוב ארך רוח שמקרב את הפושעים לתורה מגבה רוח שדוחה את בני העולם מלפניו שלא להרגילם במצות.