מדרש על קהלת 9:10

דבר אחר שובה ישראל וגו' א"ר אלעזר אמר הקב"ה לישראל בני עשו תשובה לפני וארחם עליכם עד שאני שרוי במד"הר, שאין הקדוש ברוך הוא עוסק בעוה"ז אלא בדיני ממונות שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה ח') אבל לעולם הבא אינו דן אלא בדיני נפשות שנאמר כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך וגו' (תהלים ע"ה ט') א"ר (שמעון) [שמואל] בר נחמני א"ר יונתן ארבעה מקראות הוקשו לחכמים זה לזה, כל אשר תמצא ידך לעשות [בכחך] עשה (קהלת ט' י') העוה"ז דומה ליבשה ולערב שבת והעוה"ב לים ולשבת, אם תיקן אדם בערב שבת [או ביבשה] אוכל בשבת [או בים] ואם לא תיקן ביבשה או בע"ש בים או בשבת מה יאכל. וכן הוא אומר קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג' י"ט) וכי אין הכל יודעין שקטן וגדול שם הוא, ללמדך בעוה"ז אין ניכר מי הוא קטן ומי הוא גדול, וכן רות אמרה לנעמי כי המות יפריד ביני (לבינך) [וביניך] (רות א' י"ז). וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן (אריה) [האריה] המת (קהלת ט' ד') וכי אין הכל יודעין כן, אלא טוב לו לרשע שהוא חי בעוה"ז ועושה תשובה מן הצדיק שנפטר בחטאו. וכה"א קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע י"ד ג') אמר הקב"ה לישראל בני איני מקבל מכם לא עולות ולא חטאות ולא אשמות ולא מנחות אלא שתרצו אותי בתפלה בתחנה ובכוונת הלב, יכול בדברים בטלים ת"ל כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה' ה') אלא בוידוי ובתחנונים ובדמעה לכך נאמר קחו עמכם דברים וגו'.

דָּבָר אַחֵר, וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קכח, א): אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו, אֵינוֹ אוֹמֵר אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל, אַשְׁרֵי כֹּהֲנִים, אַשְׁרֵי לְוִיִּם, אֶלָּא אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁהֵם יִרְאֵי ה', שֶׁהֵם בְּאַשְׁרֵי, כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּהֶם: אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', וּבְאֵיזֶה גֵר אָמוּר אַשְׁרֵי, בְּגֵר שֶׁהוּא גֵּר צֶדֶק לֹא בַּכּוּתִיִּים הַלָּלוּ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (מלכים ב יז, לג): אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, אֶלָּא בְּגֵר שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. (תהלים קכח, ב): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, זֶה הַגֵּר, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת, וּכְדֵי שֶׁלֹא יֹאמַר אוֹי לִי שֶׁאֵין לִי זְכוּת אָבוֹת, כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֲסַגֵּל אֵין לִי שָׂכָר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְכָךְ הַכָּתוּב מְבַשֵֹּׂר לַגֵּרִים שֶׁבִּזְכוּת עַצְמוֹ יֹאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיָּגַע בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמָה דְתֵימָא (איוב ג, יז): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, וְאוֹמֵר (קהלת ט, י): כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה וגו', וּמַה שְֹּׂכָרוֹ (תהלים קכח, ב): אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא, (תהלים קכח, ג): אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִתְגַּיְּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הִיא כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. פֹּרִיָּה, שֶׁהִיא טוֹעֶנֶת פֵּרוֹת וְלֹא כְּגֶפֶן בּוֹקֵק, שֶׁהִיא זוֹכָה לְבָנִים. (תהלים קכח, ג): בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בִּזְּמַן שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּעַצְמָהּ דַּת יְהוּדִית, שֶׁהִיא צְנוּעָה, זוֹכָה שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה בָּנִים בַּעֲלֵי מִקְרָא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קכח, ג): בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים, מָה הַזַּיִת הַזֶּה זֵיתִים לַאֲכִילָה, זֵיתִים לְיַבֵּשׁ, וְזֵיתִים לְשֶׁמֶן, וְשַׁמְּנוֹ דוֹלֵק יָפֶה מִכָּל הַשְּׁמָנִים, וְאֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כָּךְ בָּאִים בְּנֵי הַגֵּרִים, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מַשָֹּׂא וּמַתָּן, מֵהֶן חֲכָמִים, מֵהֶם נְבוֹנִים וּמֵהֶם יוֹדְעֵי דָּבָר בְּעִתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם זֶרַע קַיָּם לְעוֹלָם. (תהלים קכח, ג): סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, שֶׁלְּבָנֶיךָ יַעֲמֹד זְכוּתְךָ, שֶׁמִּשֻׁלְחָנְךָ יִזְכּוּ בָנֶיךָ לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת, (תהלים קכח, ד): הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה', שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה שֶׁהָיוּ גֵּרִים, וְהָיָה אַבְרָהָם יָרֵא ה' הוּא נִתְבָּרֵךְ בָּעִנְיָן הַזֶּה, וְכֵן יִתְבָּרְכוּ כָּל הַגֵּרִים שֶׁיִּנְהֲגוּ כְּמִנְהָגָם. (תהלים קכח, ה): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכָם מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וּמִנַּיִן שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן וגו', וְאוֹמֵר (תהלים קכח, ה): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וגו' וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד לָבוֹא. (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרְאֶה הַגֵּר בָּנִים לְבָנָיו יָבוֹא שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּגֵר צֶדֶק הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁזּוֹכֶה שֶׁמַּשִֹּׂיא בִּתּוֹ לְכֹהֵן וְזוֹכֶה וְעוֹמְדִים מִבָּנֶיהָ, שֶׁהֵם בְּנֵי בָנָיו, כֹּהֲנִים שֶׁמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים (במדבר ו, כד כו): יְבָרֶכְךָ וגו', יָאֵר ה' וגו', יִשָֹּׂא ה' וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ בְּרָחָב הַזּוֹנָה עַל שֶׁהִכְנִיסָה אֶת הַמְרַגְּלִים לְבֵיתָהּ וּמִלְּטָה אוֹתָם הֶעֱלָה עָלֶיהָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עִמּוֹ עָשְׂתָה וְנָתַן לָהּ שְׂכָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ. וּמַה שָֹּׂכָר נָטְלָה, שֶׁנִּשְׂאוּ מִבְּנוֹתֶיהָ לַכְּהֻנָּה וְיָלְדוּ בָנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיוּ נִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: בָּרוּךְ בֵּן נֵרִיָה וּשְׂרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה, וְיִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, וַחֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן רָמַז משֶׁה בַּתּוֹרָה כֵּן, שֶׁאַחַר פָּרָשַׁת גֶּזֶל הַגֵּר, כְּתִיב: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, לוֹמַר שֶׁגֵּר שֶׁמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה שֶׁיּוֹצְאִים מִבָּנָיו בָּנִים שֶׁיִּהְיוּ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. עֲקִילַס הַגֵּר נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל גֵּר וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן (בראשית כח, כ): וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ, וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטָהּ לוֹ בְּקָנֶה, נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִתְחִיל מְנַחֲמוֹ בִּדְבָרִים, לֶחֶם זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחְמוּ בְלַחְמִי. שִׂמְלָה זוֹ טַלִּית, זָכָה אָדָם לְתוֹרָה זָכָה לְמִצְווֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּשִֹּׂיאִין בְּנוֹתֵיהֶם לַכְּהֻנָּה וְיִהְיוּ בְּנֵי בְנֵיהֶם מַקְרִיבִים עוֹלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לֶחֶם זֶה לֶחֶם הַפָּנִים, וְשִׂמְלָה אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. הֲרֵי בַּמִּקְדָּשׁ, בַּגְּבוּלִים מִנַּיִן, לֶחֶם זוֹ חַלָּה, וְשִׂמְלָה זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ בְּפָרָשַׁת הַגֵּר.

כל אשר תמצא ידך לעשות טובה בכחך עשה עד שאתה מצוי ומצוי לך. כי אין מעשה טוב וחשבון צדקות ודעת יראת י"י וחכמת התורה בשאול אשר אתה הולך שמה. אמ"ר זעירא המת שומע קול קילוסו בתוך ארונו כמתוך חלום.