מדרש על שמות 1:16

וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, לָמָּה צִוָּה לַהֲרֹג אוֹתָם עַל יְדֵי הַמְיַלְּדוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ, וְיִפָּרַע מֵהֶן. וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, מָקוֹם שֶׁהַוָּלָד נִפְנָה בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, הָאָבְנָיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אֵיבָרֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה קָשֶׁה כַּאֲבָנִים בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר לֵילֵד, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן מֵתָה. וְרַבִּי פִּנְחָס הֶחָבֵר אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אֵין אָבְנָיִם אֶלָּא סַדָּן, שֶׁהוּא דָּבָר קָשֶׁה, דִּכְתִיב (ירמיה יח, ג): וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם, אָמַר רַבִּי חָנִין סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶם, מַה יּוֹצֵר זֶה יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְסַדָּן בָּאֶמְצַע, אַף אִשָּׁה יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וּוָלָד בָּאֶמְצַע. וְאִית דְּאָמְרֵי בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת כַּאֲבָנִים. אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, אָמַר לָהֶם אִם זָכָר הִרְגּוּ אוֹתוֹ, וְאִם נְקֵבָה אַל תַּהַרְגוּ אוֹתָהּ, אֶלָּא אִם חָיְתָה חָיָתָה, וְאִם מֵתָה מֵתָה. אָמְרוּ לוֹ מֵהֵיכָן נֵדַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶם, אִם פָּנָיו לְמַטָּה דְּעוּ שֶׁהוּא זָכָר שֶׁמַּבִּיט בְּאִמּוֹ בָּאָרֶץ שֶׁמִּמֶּנָּהּ נִבְרָא, וּכְשֶׁהוּא פָּנָיו לְמַעְלָה הִיא נְקֵבָה, שֶׁמַּבֶּטֶת בִּבְרִיָּיתָהּ בַּצֵּלָע. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע מִי שֶׁנָּתַן הָעֵצָה הַזֹּאת טִפֵּשׁ הוּא, הָיָה לְךָ לַהֲרֹג אֶת הַנְּקֵבוֹת, אִם אֵין נְקֵבוֹת זְכָרִים מֵהֵיכָן יִשְֹּׂאוּ נָשִׁים, אִשָּׁה אַחַת אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטֹּל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל אִישׁ אֶחָד יָכוֹל לִטֹּל עֶשֶׂר נָשִׁים אוֹ מֵאָה, הֱוֵי (ישעיה יט, יא): אַךְ אֱוִילִים שָׂרֵי צֹעַן וגו' שֶׁנָּתְנוּ לוֹ זוֹ הָעֵצָה.

ד"א אשה כי תזריע אמר ר' יהודה ברבי סימון שתי יריכות של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהיה בה כח שתהא יולדת, מנין שכן כתוב (וראיתם) [וראיתן] על האבנים (שמות א טז) אמר ר' מאיר מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף היאך עד שלא תלד היא מושכת דמים, ומשהוא יולדת הדמים מסתלקים לשדיים ונעשה חלב, והתינוק יונק מחלב ומתגדל:

דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. אִם קָדְמָה הָאִשָּׁה, יוֹלֶדֶת זָכָר. קָדַם הָאִישׁ, יוֹלֶדֶת נְקֵבָה. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי, רָמַז לְךָ הַכָּתוּב וְאִם נְקֵבָה תֵּלֵד, אִם קָדַם הָאִישׁ מוֹלִיד נְקֵבָה. קָדְמָה הָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, לְפִיכָךְ נִתְלָה הַזָּכָר בָּאִשָּׁה. וּנְקֵבָה בָּאִישׁ. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ, אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ וְגוֹ', וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (בראשית כב, כ-כג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה, וַתֵּלֵד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָא וַאֲבִי גִּבְעָא, וּבַת כָּלֵב עַכְסָה (דה״א ב, מח-מט). הֱוֵי, נִתְלוּ הַנְּקֵבוֹת בָּאֲנָשִׁים וְהַזְּכָרִים בַּנָּשִׁים. לְכָךְ כְּתִיב: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתִּינוֹק הַזֶּה. אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן בְּחַמִּין יוֹם אֶחָד, אֵין נַפְשׁוֹ מְפַרְכֶּסֶת אֲבָל הַתִּינוֹק הַזֶּה, נָתוּן בִּמְעֵי אִמּוֹ תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם הַזֶּה. אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן בְּאַמְבָּטֵי יוֹם אֶחָד, נַפְשׁוֹ מְצֵרָה עָלָיו. וְהַתִּינוֹק הַזֶּה נָתוּן בִּמְעֵי אִמּוֹ תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנִיטָה עָלָיו. לָמָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה נִסִּים. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב, אֶשָּׂא דֵּעִי לְמֵרָחוֹק (איוב לו, ג). הָיָה אִיּוֹב רוֹאֶה אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְאִשָּׁה יוֹלֶדֶת זָכָר, וְהַסְּפִינָה שָׁטָה בְּתוֹךְ הַיָּם אֶצְבַּע עַל אֶצְבַּע, וְתָמַהּ עַל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אָמַר, אֶשָּׂא דֵּעִי לְמֵרָחוֹק וְגוֹ', לְפִיכָךְ נֶאֱמַר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, שְׁתֵּי יַרְכוֹתֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה נַעֲשִׂין כִּשְׁתֵּי אֲבָנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהּ כֹּחַ כְּשֶׁהִיא יוֹלֶדֶת. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנַיִם (שמות א, טז). אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֵׂה נֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הַתִּינוֹק הַזֶּה. כֵּיצַד, עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה, הָיְתָה מוֹשֶׁכֶת דָּמִים. וּכְשֶׁהִיא יוֹלֶדֶת, דָּמִים מִסְתַּלְּקוֹת לַשָּׁדַיִם וְנַעֲשֶׂה חָלָב וְהַתִּינוֹק יוֹנֵק מֵהֶן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, מַעֲשֵׂה נִסִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הַתִּינוֹק. כֵּיצַד, הָאֲפוּנְדְיָה. שֶׁהִיא מְלֵאָה וּפִיהָ לְמַטָּה, מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מִתְפַּזְרִין. אֲבָל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, אֲפוּנְדֶיהָ שֶׁלָּהּ לְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַוָּלָד. דָּבָר אַחֵר, הַבְּהֵמָה מִתְהַלֶּכֶת וְהַוָּלָד רָבוּץ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהָאִשָּׁה הוֹלֶכֶת זְקוּפָה וְהַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ.