מדרש על שמות 10:8

קוּמוּ צְאוּ. אָמַרְתִּי לָכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים, אֲמַרְתֶּם בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, קוּמוּ צְאוּ (שמות ב, לא) גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, אֲמַרְתֶּם גַּם מִקְנֵינוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִּשָּׁאֵר פַּרְסָה, גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ, וּלְוַאי שֶׁתֵּלְכוּ כְּבָר. אֲמַרְתֶּם גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ וְגוֹ', קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי (שמות ב, לא).

[לו] "ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש" – זה דבור נאמר בסיני למשה ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה "אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב"ה, שנאמר (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי"". כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום – שתק, וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק – סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר (תהלים לז, ז) "דום לה' והתחולל לו", ועל ידי שלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) "עת לחשות ועת לדבר" – עתים לכל; עתים שאדם שותק, עתים שאדם מדבר.