מדרש על שמות 14:31

[ב] אפריון עשה לו המלך שלמה (שה"ש ג:ט). אפריון, זה אהל מועד. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. א"ר יהודה בר אלעאי למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה, במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפיליון ואהא מדבר עמה בתוך פאפיליון. כך מתחלה, כי נער ישראל ואהבהו (הושע יא:א). במצרים ראו אותי, ועברתי בארץ מצרים (שמות יב:יב). בים ראו אותי, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד:לא). בסיני ראו אותי, פנים בפנים דבר י"י עמכם (דברים ה:ד). וכיון שקיבלו את התורה ונעשו לי לאומה שלימה אמר אין כבודן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסי', אלא עשו לי משכן ואהא מדבר מתוך משכן, הה"ד ובבא משה אל אהל מועד וגו' (במדבר ז:פט). מעצי הלבנון (שה"ש שם), עצי שטים עומדים (שמות כו:טו). עמודיו עשה כסף (שה"ש ג:י), ווי העמודים (שמות כז:י). רפידתו זהב (שה"ש שם), ואת הקרשים תצפה זהב (שמות כו:כט). מרכבו ארגמן (שה"ש שם), ועשית פרכת תכלת וארגמן (שמות כו:לא). תוכו רצוף אהבה (שה"ש שם), ר' יודן אומר זו זכות תורה וצדיקים. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אומ' זו שכינה. א"ר אחא בר כהנא כתי' ונועדתי לך שם (שמות כה:כב), ללמד שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה. גוי אחד שאל את רבן גמליאל, אמ' ליה מפני מה נגלה הב"ה למשה בסנה, א"ל אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאינה אחת מה היית אומ', אלא שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה היה אוהל מועד דומה, למערה שהיא נתונה על שפת הים ועלה הים והציף המערה נתמלאת מן הים והים לא חסר. כך אוהל מועד נתמלא מזיו השכינה, לכך נאמר ויהי ביום כלת משה (במדבר ז:א).

ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים. היינו דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים (שמות יד לא), והיינו דאמרו לו חרטומים לפרעה אצבע אלהים הוא (שם ח טו). ובזו האצבע המיומנת לקו במצרים עשר מכות גדולות, ולכל מכה ומכה חמש מכות, הרי חמשים מכות לאצבע זו, ועל הים לקו בחמש אצבעות היד, דהיינו מאתים וחמשים מכות, חמשים מכות לכל אצבע, וראו את היד הגדולה הנאדרי המחצבת רהב המחוללת תנין ובראיית הלב ראוה על הים ושיערוה משה רבינו וזקני ישראל בבינתם כשיעור ששים אלף רבוא, ולא שראוה בראיית העין דבר ממשות:

דבר אחר למנצח בנגינות. זה שאמר הכתוב (משלי יא י) בטוב צדיקים תעלוץ קריה. מה כתיב למעלה מן הפרשה (תהלים ג ח) קומה ה'. ועכשיו אני מנגן להקב"ה כשיאבדו רשעים. וכן את מוצא (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה. מיד (שם טו א) אז ישיר משה. מהו ויאמרו לאמר לומר לדורות כשתהיו נכנסין לצרה לא תאמרו אנו עושין מלחמה. ה' נלחם לכם ואתם אומרים שירה. (שופטים ד כד) ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה. אחר כך (שם ה א) ותשר דבורה. וכן הוא אומר (תהלים ג ח) קומה ה' הושיעני. ואחר כך (שם) כי הכית את כל אויבי לחי. וכי בלחי הכה אותם אין לו שרפים ואין לו פגעים. שיני רשעים שברת. משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע. מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס בפונדק זה ונאכל. נכנסו שניהם ביחד הרשע ראה שם ברכות הרבה של דגים ופר ושור וכבש ואיל וכל עופות. אמר אותו רשע לצדיק למה אין אנו נותנין מעות ונקבל. אמר לו אותו צדיק לרשע וכי היום פתח מחדש זה הפונדק בעדינו אלו היום פתח ראשון היינו בודקין אותו. סוף דבר נכנסו שניהם לפונדק. ישבו זה לעצמו וזה לעצמו. היה אותו רשע אומר לפונדקי הבא לי פסיוני אחד. הבא לי קונדיטון. הבא לי מהכל. ואחר כך אמר אותו הצדיק לפונדקי הבא לי גלוסקא אחת והבא לי קערה אחת של עדשים. והיו יושבין ומשחקין זה על זה. הרשע אומר על הצדיק ראו זה השוטה כל הברכות הללו הם לפניו והוא אוכל עדשים. הצדיק ראה אותו איך הוא משחק עליו ואומר ראו כמה שוטה הוא זה אוכל ועכשיו שוברין את שיניו. אמר לו הצדיק תן לי שתי כוסות יין לברך נתן לו ובירך עליהם ועמד ונתן לפונדקי מעות אותו המעט שאכל והלך לו לשלום. אותו הרשע עמד לצאת אמר לו עשה חשבון. אמר לו כמה אכלתי גלוסקא אחת. אמר לו לא כי אם שתים. והוא אומר לא כן. וכן מתוך כך נכנסו דברים ביניהם התחיל הפונדקי שובר את שיניו. לכך נאמר שיני רשעים שברת. הרשעים אומרים (תהלים עג יא) איכה ידע אל. והצדיקים אומרים (שם קלט ד) כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה: