Musar על שמות 14:5

וישראל שלא ידעו עדיין שיקרע הים סוף ויטבעו המצרים וראו השר קיים, על כן נסתפקו אולי לא מהשי"ת הוא שיצאו ישראל ממצרים לגמרי להיותם נגאלים, וחשבו אפשר שבאמת אין דעת השי"ת רק דרך שלשת ימים ילכו במדבר ואח"כ יחזרו למצרים, וחשבו שמשה רבינו ע"ה מדעתו עשה כן בסמכו כי השי"ת מקים דבר עבדו ועצתו ישלים. על כן צעקו אל ה' להיות אל חי בקרבם, וכמו שסברו בעת מכת בכורות שהוא כן ועל משה התרעמו ויאמרו (שמות יד, יא) המבלי אין קברים וגו', וה"א התמיהה של המבלי היא תמיהה קיימת, כמו (בראשית יז, יז) הלבן מאה שנה, וכמו (ש"א ב, כז) הנגלה נגליתי, ורצו לומר המבלי דבר זה, מאחר שדבר זה שסברנו כי מצרים מקברים מורה על העדר שר שלהם זה הדבר אינו, רק אין קברים, כלומר אין ממש בזה, שהרי עינינו רואות שר מצרים נוסע, נמצא אתה לקחתנו היפך והצלתי אתכם מעבודתכם ולקחתי אתכם לי לעם, אשר הכוונה בו שיציל אותנו מהשר הגדול שהוא עבודתם של מצרים, כלומר שהם עובדים לו והוא יתברך יקחנו לו לעם וירוממנו על כל השרים ונהיה דבוקים בו בלי אמצעי רק בהתרוממות על הכל הוא לנו לאלהים ואנחנו עמו. ועתה אנחנו רואים כי אתה לקחתנו, מה זאת עשית לנו. ואמרו זה הלשון לרמוז על מאמר פרעה שאמר (שמות יד, ה) מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ותיבת מעבדנו, פירושו כן מעבודתם, שהוא שר שלהם ויהיו ישראל תחתיו:

ובפרק הרואה (ברכות ס, ב) מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אמר רבא לקבולי בשמחה. א"ר אחא בשם ר' לוי מאי קרא, (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד, אשירה. ואם משפט, אשירה. ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא, (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר. בה' אהלל דבר, זו מדה טובה. באלהים אהלל דבר, זו מדה פורעניות. ר' תנחום אמר מהכא, (שם קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (שם ג). ורבנן אמרו מהכא, (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, עד כאן. קשה מאי בינייהו. הנה אלה ד' הקדושים גילו ד' סיבות לחבב היסורים, וכל אחד ידבר מסיבה אחת^הגה"הלרוב חבת היסורין שהן חביבין, אדבר צחות במזמור אחד מן ספר תהילים ששם נאמר (צד, יב) אשרי הגבר אשר תייסרנו, יסובב המזמור הזה על ק"ו דשן ועין, והוא מזמור צ"ד שמתרעם על יסורין של אומה ישראלית הכבושים תחת האומות. ואומר אח"כ לאומות (שם ח) בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, שאתם האומות אין לכם הבנה כי לא יונח הש"י את ישראל לעולם בידכם, רק יגאלם ויצאו לחירות, כי חפץ בנו ה' שנהיה לו לעבדים, ולא עבדים לעבדים. והתבוננו זה, (שם ט) הנוטע אוזן הלא ישמע, צוה בתורה עבד עברי שאינו רוצה לצאת בשש ורצע אדוניו את אזנו, אוזן ששמעה (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים תרצע (עי' קידושין כב, ב). ואם הוא עבד כנעני, (תהלים שם ט) אם יוצר עין הלא יביט, כי הוא יוצא לחירות אם אדונו סימא את עין עבדו, והוא הדין לשן. ומה שלא הזכיר רק עין, כי עין הוא בהחלט, הן של עבד גדול או קטן. משא"כ הפיל שן קטן אינו יוצא לחירות, כדפירש רש"י בפרשת משפטים (שמות כא, כו ד"ה תחת עינו):
ואמר הלא יביט לשון תמוה, ללמוד מזה ק"ו כמו שלומד בתלמוד, ואומר, אם עבד יוצא בשן ועין, אתם שמייסרים את ישראל בכל מקום, ק"ו שיצאו לחירות. ואם תאמרו דהאי ק"ו פריכא, דאיכא למיפרך, מה לשן ועין שכן אין הנאה להיזקן, תאמר בשיעבודם את ישראל יש הנאה להזיקן, וסברא זו תמצא בתוספות פרק קמא דבבא קמא סוף דף ג' (ב) בד"ה לא ראי הקרן, שהיה הוה אמינא לומר דקרן יותר חייב משן, כי לקרן אין הנאה להזיקו ופשיעה הוא, משא"כ בשן שיש הנאה להזיקה. אף שבמסקנא ההסכמה להיפך דשן חמור מחמת שיש הנאה להזיקו, מכל מקום אולי האומות יתפסו סברא של ההוה אמינא, ויאמרו מה שיוצא העבד בשן ועין משום שאדונו עשה לו היזק שלא יש לו הנאה מזה והוא כמו משומד להכעיס והוה פשיעה, משא"כ בשיעבודם את ישראל שאין עושין האומות רק להנאתם. על זה אמר (תהלים שם י) היוסר גוים הלא יוכיח, רוצה לומר שיש יוכיח לפירכא זו כי אין בפרכא זו ממש, כי הקב"ה ייסר גוים והם המצריים נקראים גוים ולא גוי על שם הפסוק (דברים ד, לד) גוי מקרב גוי, כי כשהיו ישראל מעורבים ביניהם למדו ממעשיהם ונמצא היו גוים. ואמרו מצרים יוכיח, שהם רדפו אחר ישראל בשביל הנאתם, דהיינו ממונם שלקחו, ואמרו (שמות יד, ה) כי שלחנו את ישראל מעבדנו, דהיינו מעבוד אותנו וכל זה להנאתם, ועכ"ז ייסר הקב"ה אותם וישראל יצאו לחירות. (אמר לשון יוכיח בלשון המורגל בתורה יוכיח על פירכא, וכאן סימנא מילתא היא אשר ביסורין כתיב (משלי ג, יב) אשר יאהב ה' יוכיח):
ומה שאמר הלא יוכיח, כי תיבת הלא מיותר, ולא היה לו לומר רק יוסר גוים יוכיח, משום שמרמז בתיבת הלא שקאי גם אלמטה, ויהיה עוד יוכיח על מה שיאמר עוד פירכא על מצרים, המלמד אדם דעת. ויהיה על דרך זה, שן ועין יוכיח כדרך לימוד כל מה הצד, דהיינו אם תרצה לומר מה למצריים שכן המלמד אדם דעת, כלומר עשו בגידה גדולה במה ששעבדו את ישראל ולא זכרו את יוסף כמו שכתוב (עי' שמות א, ח) ולא ידע את יוסף, שלמדם דעת והציל את מצרים ולא נאבדו ברעב כמו שאמרו (בראשית מז, יט) למה נמות לעיניך [גם] אנחנו וגו':
ומה שאמר המלמד אדם דעת וקאי אקב"ה, כי כן אמר יוסף (בראשית מא, כה) את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, ואמר (שם טז) בלעדי אלהים יענה וגו'. וע"ז אמר יוכיח, כלומר שן ועין ועבד יוכיח, ששם אין שייך זה היוכיח. וחזרה דין, לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שמכח יסורין יוצאים לחירות, אף אומה ישראלית כן. ואם תאמר, מה להצד השוה שבהן שכן מי שנמכר לעבד כמו עבד כנעני הנמכר, וכן לעבד נמכר יוסף, מסתמא כל עבד אמתי עובד את רבו באהבה כמו שעובדו ביראה, על כן ראוי אח"כ לחירות, משא"כ אומה ישראלית להאומות. על זה אמר (תהלים שם יא), ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כלומר אתה סובר העבד שמראה אהבה כן הוא האמת, אבל הש"י הוא יודע המחשבות:
לאחר גמר הפילפול אומר, אשרי הגבר אשרי תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר השתא אתי שפיר הלימוד מה שבתורה, דהיינו הקל וחומר משן ועין המוזכר בגמרא דלעיל, וק"ל. זה כתבתי למליצה ולהלצה עבור כי חביבין היסורין::