מדרש על שמות 15:10

כי יכרית ה' אלהיך את הגוים (דברים יב כט). משל למה הדבר דומה, למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים, והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שהם אוחזים בבגדינו הנחת, וקיצצת את הארזים, אמר להם אם הנחתי את הארזים, וקצצתי את הקוצים, במה הייתי (גוזר) [גודר] את כרמי, וכן ישראל כרמו של הקב"ה, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז), והכניס את ישראל לארץ, וקיצץ את הארזים שבה, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו] (עמוס ב ט), והניח את בניהם, ואת בני בניהם, כדי שישמרו ישראל את התורה, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה', לנסות בם את ישראל (שופטים ג א), וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים וגו' (ישעיה לג יב), וכתיב כל הגוים כאין נגדו (שם מ יז), ראה כמה אוכלוסין הוציא פרעה אחרי ישראל, כשראו אותם ישראל נבהלו מפניהם ואמרו מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר הקב"ה חייכם כל אלו אינן חשובין לפני [רק] כסוס אחד, שנאמר כי בא סוס פרעה (שמות טו יט), וכולם מתו בנשיפה אחת, שנאמר נשפת ברוחך (שם שם י), כך עתיד גוג ומגוג לבוא על ישראל, ובו יעשה הקב"ה משפטיו, שנאמר ונשפטתי (אותו) [אתו] בדבר ובדם וגו' (יחזקאל לח כב), באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי [ונודעתי] לעיני (עמים) [גוים] רבים וידעו כי אני ה' (שם שם כג).

מנחות פרק ה - יג אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי פְּרֵידָא: (עזריה) [רַבִּי עֶזְרָא] בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַבְטוּלַס, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא, קָאִי אַבָּבָא. אָמַר לְהוּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אִי בַּר־אוֹרְיָן הוּא, יָאִי! וְאִי בַּר אֲבָהָן וּבַר אוֹרְיָן, יָאִי [וְיָאִי]! וְאִי בַּר אֲבָהָן וְלָא בַּר אוֹרְיָן, אֶשָׁא תְּכַלֵּיהּ! אָמְרוּ לֵיהּ: בַּר אוֹרְיָן הוּא. אָמַר לְהוּ: לֵיעוֹל וְלֵיתִי! חַזְיָיהּ דַּהֲוָה עֲכִירָא דַּעְתֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר: (תהילים ט״ז:ב׳) "אָמַרְתְּ לַה': אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ". אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ", אֵין אֲנִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי בָּעוֹלָם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ג׳) "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". כֵּיוָן דְּקָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָא אָמַר: 'אַדִּיר', פָּתַח וְאָמַר: "יָבוֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בָּאַדִּירִים". ["יָבוֹא] אַדִּיר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שם צג) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'". "וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". "מֵאַדִּירִים", אֵלּוּ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:י׳) "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". 'בָּאַדִּירִים', אֵלּוּ מַיִם, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ג:ד׳) "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם". "יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד, וְיִבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד, וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים". "יָבוֹא יָדִיד", זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:כ״ה) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יְדִידְיָה, בַּעֲבוּר ה'". "בֶּן יָדִיד", זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״א:ט״ו) "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי". "וְיִבְנֶה יָדִיד", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: (תהלים פד) "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת". 'לְיָדִיד', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (ישעיהו ה׳:א׳) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי". "בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד", זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:י״ב) "לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה'". "וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״ב:ז׳) "נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ". "יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים". "יָבוֹא טוֹב", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ב׳:ב׳) "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". "וִיקַבֵּל טוֹב", זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". 'מִטּוֹב', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:ט׳) "טוֹב ה' לַכֹּל". 'לַטּוֹבִים', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (שם קכה) "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים". "יָבוֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוֹ". "יָבוֹא זֶה", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ל״ב:א׳) "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ". "וִיקַבֵּל זֹאת", זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: (דברים ד׳:מ״ד) "וְזֹאת הַתּוֹרָה". 'מִזֶּה', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:ב׳) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". "לְעַם זוֹ", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ((ישעיהו מ״ג:כ״א). "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" וּכְתִיב): (שמות ט״ו:ט״ז) "עַם זוּ קָנִיתָ".

אוי למלכותו של עשו כשיראה הקב"ה מעשיה ויקום ויפרע ממנו, מצינו במצרים כשהקב"ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר ויהי באשמורת הבוקר וגו' (שמות יד כד), ובאשור מה כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל באדום אמר הקב"ה אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין, שנאמר חזון עובדיה כה אמר אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וגו' (עובדיה פסוק א), אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה, ורוח הקודש אומרת ע"י אליפז התימני, ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד א ב), א"ל אליפז לאיוב הרי אתה אומר למה איני כאברהם, כך אמרת, הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר (שם ל יט) סבור אתה שהוא משוה אותךלו, אמר ר' ברכיה סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם ותהי להם הלבנה לאבן גו' (בראשית יא ג), הורני לחומר, א"ל אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר איך תלאה וגו' אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד ג). אתה היית מנחם כל בעלי יסורין כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב"ה להשתבח בך, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה ה) כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו] אם היית רוצה לעשות קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך, כך הקב"ה עתיד להשתבח בך, שנאמר ואזני חרשים תפתחנה (שם), לפסח הייתה אומר אז ידלג כאיל פסח (שם שם ו), והייתה מנחמו, כושל יקימון מליך (איוב שם ד), ועכשיו שנגע בך נבהלתה, כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא] וגו' (שם ה), הלא יראתך כסלתך (שם ו), על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' (שם ז), נח שהיה צדיק נמלט מדורו, אברם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה, זכר נא י הוא נקי אבד וגו', לישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו (שם ח), ומה היה להם מנשמת אלוה יאבדו וגו' (שם ט), שנאמר נפשת ברוחך כסמו ים (שמות טו י), אף כל הרשעים שעתידין לעמוד, שאגת אריה וקול שחל (איוב שם י), א"ל איוב הסתכל נא באביך עשו, א"ל אין לי עסק עמו (הבן) [בן] לא ישא בעון האב וגו', (יחזקאל יח כ), ליש אובד מבלי טרף (איוב שם יא), זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים, ובני לביא יתפרדו (שם), אלו אלופיו, א"ל איוב ואתה מה אתה לך, ואלי דבר יגונב (שם יב), אני נביא אני אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, בסעיפים מחזיונות לילה (שם יג), אמר הקב"ה [לאליפז] לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר חזון עובדיה], דאמר ר' שמואל בר נחמני מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום, אלא אמר הקב"ה, עשו גדל בין שני צדיים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה, ומה כתוב בנבואתו, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר (עובדיה פסוק יח).