מדרש על שמות 15:22

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר חוֹרֵי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ אֶבֶן טוֹבָה וּמַרְגָּלִיּוֹת, בָּא בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ תְּנָהּ לִי, אָמַר לוֹ לְךָ הִיא וְשֶׁלְּךָ הִיא, וּלְךָ אֲנִי נוֹתְנָהּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות טו, ב): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָכֶם הִיא, וְשֶׁלָּכֶם הִיא, וְלָכֶם אֲנִי נוֹתְנָהּ. וְאֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. אָמַר רַבִּי לֵוִי שָׁלשׁ קִוּוּיוֹת טוֹבוֹת קִוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, קִוּוּ לַתּוֹרָה, קִוּוּ לַדְּגָלִים, קִוּוּ לַמִּשְׁכָּן. קִוּוּ לַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי. קִוּוּ לַדְּגָלִים, דִּכְתִיב: חִמַּדְתִּי. קִוּוּ לַמִּשְׁכָּן, דִּכְתִיב: וְיָשַׁבְתִּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ז, ו): כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי מְנַחֲמָן (שמות טו, כב): וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַבְּאוּ עַל עַצְמָן שֶׁעֲתִידִין לְהֵעָשׂוֹת מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת דְּגָלִים דְּגָלִים, שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּמַטַּעַת שֶׁל כָּרֶם. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי מִתְמַתְּקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מַה טַּעַם, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, לְחִכִּי הָיָה מָתוֹק, אֲבָל לְחֵךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיָה מַר כְּלַעֲנָה.

אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִמַּה שֶּׁנָּתַתָּ לִי בִּזַּת שְׁכֵנוֹתַי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ, בִּזַּת מִצְרַיִם, וּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, וּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. דָּבָר אַחֵר, מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, מִמַּה שֶׁגֵּרִיתָ בִּי שְׁכֵנַי הָרָעִים, אָמַר רַבִּי אָבוּן לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וְגֵרָה בָהּ שְׁכֵנִים רָעִים, וְהִתְחִילָה צוֹוַחַת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיעֵנִי. כָּךְ יִשְׂרָאֵל (שופטים י, יב): וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק [ומעון לחצו אתכם] וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם. דָּבָר אַחֵר, מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, מַסְכִּינֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. דָּבָר אַחֵר מְמַסְכֵּינִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַחָא, צָרִיךְ יְהוּדָאָה לַחֲרוּבָא עָבֵיד תְּתוּבָא, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, יָאַיָא הִיא מִסְכְּנוּתָא לִבְרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, כְּעַרְקָא סוּמְקָא בְּקַדְלָא דְּסוּסְיָא חִיוָרָא. דָּבָר אַחֵר, מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, מַשְׁכִּינֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, מִמַּשְׁכּוֹנִי שֶׁנָּטַלְתָּ מִמֶּנִּי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, מִמַּשְׁכּוֹן גָּדוֹל שֶׁנָּטַלְתָּ מִמֶּנִּי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, דְּאָמַר רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב (נחמיה א, ז): חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ, זֶה חֻרְבַּן רִאשׁוֹן וְחֻרְבַּן שֵׁנִי שֶׁלֹא נִתְמַשְׁכְּנוּ אֶלָּא עַל יָדֵינוּ. רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, כְּתִיב (שמות טו, כב): וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל, הִסִּיעָן מֵחֶטְאוֹ שֶׁל יָם, אָמְרוּ לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכֵנוּ, אָמַר לָהֶם לְאֵילִים, וּמֵאֵילִים לְאָלוּשׁ, וּמֵאָלוּשׁ לְמָרָה, וּמִמָּרָה לִרְפִידִים, וּמֵרְפִידִים לְסִינַי, אָמְרִין לְכָל הָן דְּאַתְּ אָזֵיל וּמוֹבִיל לָן אֲנַן עִמָּךְ, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָלַךְ וְנָשָׂא אִשָּׁה מִן הַכְּפָר, אָמַר לָהּ קוּמִי וְאָתֵית עִמִּי, אָמְרָה לֵיהּ מִן הָכָא לְהָן, אָמַר לָהּ מִן הָכָא לִטְבֶרְיָא, וּמִתַּמָּן לְבוּרְסְקִי, וּמִבּוּרְסְקִי לְשׁוּקָא עִלָּאָה, וּמִתַּמָּן לְשׁוּקָא אַרְעָיְיתָא, אָמְרָה לֵיהּ לְכָל הָן דְאַתְּ אָזֵיל וְנָסֵיב לִי אֲנָא אַתְיָא עִמָּךְ, כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים סג, ט): דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִיקָא וַהֲרֵי מִקְרָא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, אִם לְמִקְרָא, לְמִקְרָא. אִם לְמִשְׁנָה, לְמִשְׁנָה. אִם לְתַלְמוּד, לְתַלְמוּד. אִם לְתוֹסֶפְתָּא, לְתוֹסֶפְתָּא. אִם לְאַגַּדְתָּא, לְאַגַּדְתָּא.

עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר (הם) [המה] מלינים עלי וגו' (במדבר יד כז). ילמדנו רבינו תינוק שיש בידו אבן בשבת, מהו ליטול בשבת, כך שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מדור המדבר אתה למד שהקב"ה נושאם במדבר כביכול, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו (דברים א לא), והיתה ע"ז בידם, שנאמר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' (נחמיה ט יח), וכן את מוצא כשעברו בים, צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י יא), וכל כך לא הניחם הקב"ה, אמר למשה הרבה טובות עשיתי עמהם, והרבה הן מכעיסים אותי, קרעתי להם את הים הכעיסו אותי, שנאמר וימרו על ים [בים] סוף (תהלים קו ז), הבאתי אותם במדבר ושם הכעיסו אותי, וכן הוא אומר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר יד כב), אף כאן אמרתי לך לשלם לתור את הארץ, והכעיסו אותי, והוציאו עליה שם רע, איני יכול לסבול, עד מתי אהיה סובל להם, מנין ממה שקראו בענין, עד מתי לעדה הרעההזאת.