פירוש על שמות 15:22

ויסע משה את ישראל מים סוף וגו' ולא מצאו מים. זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט,ל"ו) הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע. עדות הוא דבר ברור מאוד, שדוד המלך ע"ה התפלל שהש"י יטה לבו שלא יקבל רק דברים ברורים ומותרים ושייכים לחלקו, ואפילו אם הדבר מותר אך שאינו שייך לחלקו זה נקרא בצע, וכן היה הענין כאן שהצריך משה להסיעם בעל כרחם, וקבלו מעט יותר מכפי שהיה שייך לחלקם, ולכן היה ענשם מדה במדה שאבדו מעט גם שלהם, שלא מצאו מים היינו תשוקה, כמו שנתבאר על פסוק זה (בחלק ראשון).

ויסע משה את ישראל. כאשר ראה משה רבינו ע"ה כי מרים הנביאה שרה את השירה, אז הבין כי בא העת ליסע ממקום הזה, כי כן הוא דרך הש"י בעת שמשפיע התחדשות ד"ת לישראל, תחילה הוא משפיע ללב הגדולים והצדיקים שבהם, ואח"כ יתפשט הדבר עד שיבא ללבות כל ישראל עד הקטן שבקטנים, עד שיבא הקדושה הזאת אף בלב הנשים ואז נשלם החידש הזה, היינו שנקבע בלבות ישראל ואז יצטרכו עוד להתחדשות ד"ת חדשים. וכן היה ענין השירה בתחילה היתה בפי משה, ואח"כ בפי כל ישראל, וכאשר נאמר ותען להם מרים אז ויסע משה וכו'. היינו שמעתה אין לכם שום עסק בזה הענין, כי כבר גמרתם מה שצרכתם, ועתה אנו צריכים להתחדשות ד"ת.

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. היינו אחר העסק הגדול שהיה להם בים סוף שהיו אומרים שירה, וההשגה הגדולה שהיתה שם התגלות השכינה כמו שמבואר (מכילתא בשלח פרשה ג') ראתה שפחה בים וכו' ואח"ז הלכו שלשת ימים ולא השפיע להם הש"י שום התחדשות, וזה לא מצאו מים, היינו שלא מצאו שום תשוקה וחשק ונפל דעתם מאוד מזה, ויורהו ה' עץ ומתרגמינן ואלפה ה' אעא, היינו שהיה הש"י מלמד אותו עצה היינו ששלח לדעתו שזאת השביתה והנייחא בלי שום עסק, בזה נמצא אור וטובה מהש"י מאחר שזה הוא רצונו ית' גם זה היא טובה עמוקה. וזה דאיתא במדרש (תנחומא בשלח כ"ד) עשה את המר מתוק, ואל זאת הכוונה ניתן להם שם במרה מצות שבת ופרה אדומה ונצטוו על הדינין. שבת מורה היינו ראו כי הש"י נותן לכם מצוה שתעבדו אותו במה שתשבתו וא"כ למה תלינו, ופרה אדומה מורה על העתיד, כי לעתיד יהיה ה' אחד ושמו אחד ואז יתבטל העבודה ולא יהיה אז שום כעס. ודינין מורה על הסדר היינו שלא תחשבו עוד בכל פעם לדחוק את השעה לזכות לכל זה הטוב, כי כל זה צריך להיות בסדר שיהיה נקבע בלב בלי שום שינוי.