מדרש על שמות 16:20

‎וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. מִי הָיוּ? דָּתָן וַאֲבִירָם. וְהֵם שֶׁאָמְרוּ, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר יד, ד). וְהֵן שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף. וְהֵן שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן, דִּכְתִיב: וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר (שמות טז, כ). וְהֵם שֶׁיָּצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ. וְהֵם הָיוּ בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם. שֶׁהֵן עָמְדוּ בְּרִשְׁעָתָן מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, לָמָּה תַּכֶּה רָשָׁע כְּמוֹתֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ, וַעֲדַיִן אֵין אַתָּה אִישׁ וְעוֹדְךָ נַעַר וְתִרְצֶה לִהְיוֹת שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ.

והנה שני אנשים עברים נצים. ומי היו, אלו דתן וברם, והם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (שמות ט"ז כ'), והם שהמרו על ים סוף, והם שהותירו מן המן, שנאמר ולא שמעו אל משה [ויותירו אנשים ממנו עד בקר] והם היו במחלוקת של קרח, שנאמר הוא דתן ואבירם [קריאי מועד אשר הצו] (במדבר כ"ו ט'), שהם עמדו ברשעותם תחלה וסוף:

(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה" - זו יוכבד, שהעמידה שלושה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלושתם זכו לשמש את ישראל: משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלושתם היו נביאים: משה מנין - שנאמר (דברים לד י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"; אהרן מנין - שנאמר (שמות ז א): "ואהרן אחיך יהיה נביאך"; מרים מנין - שנאמר (שמות טז כ): "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן". אמר רב הונא: מה נבואה נתנבאה? אמרה לאביה: עתידה אמי לילד בן שמושיע את ישראל, וכיוון שנולד נתמלא הבית שלו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך! וכיוון שהשליכוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה על ראשה, אמרה לה: היכן נבואתך? ועדיין היא מתחזקת בנבואתה, שנאמר (שמות ב ד): "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו": ואין יציבה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ט א): "ראיתי את ה' ניצב על המזבח", ואין אחותו אלא רוח הקודש, שנאמר (משלי ז ד): "אמור לחכמה אחותי את", ואין מרחוק אלא רוח הקודש, שנאמר (ירמיהו לא ג): "מרחוק ה' נראה לי", ואין דעה אלא רוח הקודש, שנאמר (שמואל א ב ג): "כי אל דעות ה'", ואין מה אלא רוח הקודש, שנאמר (דברים י יב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך", ואין יעשה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ג ז): "כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו", ואין לו אלא רוח הקודש, שנאמר (שופטים ו כד): "ויקרא לו ה' שלום". אמר רבי אלעזר: כשם שאמר משה שירה, כך אמרה מרים: משה מנין - שנאמר (שמות טז א): "אז ישיר משה ובני ישראל", מרים מנין - שנאמר (שמות טז כא): "ותען להם מרים שירו לה'". "ואיוולת בידיה תהרסנו" - זו זרש הרשעה אשת המן הרשע. ד"א "חכמות נשים בנתה ביתה" - אמר רבי אבהו: כל מי שקנה לו חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקונה חכמה לעולם הבא. "ואיוולת בידיה תהרסנו" - כל מי שלא קנה חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקנה לו גיהנם לעתיד לבוא. ד"א "חכמות נשים בנתה ביתה" - מתוך שאדם נוהג ביראת שמים, הקב"ה נותן לו חכמה: (משלי יד ב): "הולך בישרו ירא ה', ונלוז דרכיו בוזהו" - מתוך שאדם זוכה ליראה, זוכה להאריך ימים, שנאמר: (משלי יד כז): "יראת ה' מקור חיים", בשעה שהוא מרחיק מן העבירה שלא יינקש ליום הדין, שנאמר "לסור ממוקשי מוות".