מדרש על שמות 17:16

רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר׳ יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (שם) ואמרת אשימה עלי מלך וגו׳ תניא רבי אליעזר אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (ש״א ח ה) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שם) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו. תניא אידך רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר (ד״ה א כט כג) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה ואם לבנות בית הבחירה כשהוא אומר (דברים יב י) והניח לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה המקום אשר יבחר ה׳ וגו׳ הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה׳ הניח לו מסביב וכתיב (שם) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וגו׳:

כו רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מֶלֶךְ, מֶלֶךְ מֻתָּר בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ; לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, אֶלָּא כְּנֶגֶד תַּרְעֻמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" וְגוֹ'. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר, כַּהֹגֶן שָׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א ח) "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ", אֲבָל עַמֵּי־הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶן קִלְקְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, וְיָצָא לְפָנֵינוּ". תַּנְיָא (אידך,) רַבִּי (יוסי) [יְהוּדָה] אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיזֶה [מֵהֶן] תְּחִלָּה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יז) "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק", הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ תְּחִלָּה. וְאֵין 'כִּסֵּא' אֶלָּא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"א כט) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ". וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵע,ַ אִם לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה, וְאִם לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה [תְּחִלָּה], כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב) "וְהֵנִיחַ (ה') לָכֶם מִכָּל אוֹיְבֵיכֶם" וְגוֹ', "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" וְגוֹ', הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: (ש"ב ז) "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּבֵיתוֹ, וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב". וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים" וְגוֹ'.

[טז] ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לי"י בעמלק (שמות יז:טז). תני בשם ר' אליע' שבועה נשבע הקב"ה, ימיני ימיני, כסאי כסאי, שאם יבואו גרים מכל אומות העולם שאני מקבלן, ומזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם. אף דוד עשה כן, ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (שמואל ב' א:יג). א"ר יצחק דואג האדומי היה. ויאמר לו דוד דמך על ראשך (שם שם טז), א"ר יצחק דמיך כתב, א' לו הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים. מדור דור (שמות יז:טז). אמ' הקב"ה מה דר דר אנה בתריה לדרי דרין. ר' ליעזר ור' יהושע ור' יוסי. ר' ליעזר א' מדורו של משה עד דורו של שמואל. ור' יהושע או' מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר. ור' יוסי או' מדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות. ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, דכת' ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב:ה), דור חד, דורים תריי, הא תלתא. רב' ברכיה בש' ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעול' כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל:כ). ר' לוי בשם ר' חונא בר' חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמל' מן העולם, השם שלם והכסא שלם. ומה טעמא, האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה (תהלים ט:ז), מה כת' בתריה, וי"י לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם ח). חסילה פרשתא.