מדרש על שמות 18:16

וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, אַל תְּקַבְּלֵם בִּתְשׁוּבָה. הָיָה צָרִיךְ לַמִּקְרָא לוֹמַר, אַל תֵּפֶן אֶל עֲבוֹדָתָם. וּמַהוּ אֶל מִנְחָתָם. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי בְּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּאוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם. הוֹאִיל וּפֵרְשׁוּ אֵלּוּ מִבָּנֶיךָ, אֶל תִּסְתַּכֵּל בְּחֶלְקָם, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ לֹא תֹאכְלֶנּוּ. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. מַה שֶּׁהָיָה דַּרְכִּי לִטֹּל, לֹא נָטַלְתִּי מֵהֶם. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁהוּא בַּהֶקְדֵּשׁ, נוֹטֵל שְׂכָרוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וַאֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹרֵד מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם, הָיָה דַּרְכִּי לִטֹּל מֵהֶן חֲמוֹר, שֶׁבִּשְׁבִיל צָרְכֵיהֶם יָרַדְתִּי, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָטַלְתִּי. וְכֵן שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק אוֹמֵר, הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי (ש״‎א יב, ג), שׁוֹר שֶׁהָיִיתִי מַקְרִיב עֲלֵיהֶם מִקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְכֵן לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִשֶּׁלִּי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדְךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי (שם טז, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה (שם ט, יב). וְלֹא נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּהֶם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה דִּינֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם, וְהוֹלֵךְ וְסוֹבֵב עַל עַיְרוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָלַךְ מִדַּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל (שם ז, טז). דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, בַּעֲלֵי דִּינִים הוֹלְכִין אֵצֶל הַדַּיָּן. וַאֲנִי, הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְכֵן מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְגוֹ' (שמות יח, טו). וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֶלָּא אֲנִי מַטְרִיחַ וְהוֹלֵךְ אֶצְלָם. וְלֹא הֲרֵעוֹתִי אֶת אֶחָד מֵהֶם, שֶׁלֹּא חִיַּבְתִּי אֶת הַזַּכַּאי, וְלֹא זִכִּיתִי אֶת הַחַיָּב. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁעָמְדוּ בְּגַאֲוָתָם וּבְמִרְדֵיהֶם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה', וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּקְּחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ. הָלַךְ קֹרַח כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְהָיָה מַטְעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם, וּמָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁאֲנִי עוֹסֵק לִטֹּל אוֹתָהּ הַגְּדֻלָּה לְעַצְמִי. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּהֵא הַגְּדֻלָּה חוֹזֶרֶת עַל כֻּלָּנוּ, שֶׁמּשֶׁה נָטַל מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, וְאֶת הַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה נְתָנָהּ לְאַהֲרֹן אָחִיו, לְחָק עוֹלָם. וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט כָּרָאוּי לוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּיָדוֹ. מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ וְהִקְרִיבוּ, כֻּלָּם מְדַבְּרִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ וּבָאוּ עִמּוֹ, מִיָּד, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת וְגוֹ', וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת וְגוֹ'. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה וְעָמְדוּ וְקִלְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶת שְׁלוּחָיו, אִם הֵם עֲשָׂרָה אוֹ עֶשְׂרִים מֵהֶם, מְשַׁלֵּחַ לְשָׁם לִגְיוֹנוֹתָיו וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ אַנְדְּרוֹלוֹמֻסְיָא וּמְסַיֵּף הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בָּהֶם מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, מִי כִּבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּמִי קִלְּלוֹ. אֲבָל אַתָּה, יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל כָּל אָדָם וּמַה שֶּׁבַּלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, וְיִצְרֵי בְּרִיּוֹתֶיךָ אַתָּה מֵבִין, וְאַתָּה יוֹדֵעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא, מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, אַתָּה יוֹדֵעַ רוּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר וְגוֹ'. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲנִי מוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא.

וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם (במדבר טז, יב), אַף הֵם עָמְדוּ בְּרִשְׁעָן וְלֹא נִזְקְקוּ לַהֲשִׁיבוֹ. (במדבר טז, יב): וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, הִכְשִׁילָם פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְֹּׂפָתַיִם, שֶׁמֵּתוּ וְיָרְדוּ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה. (במדבר טז, יג): הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ וגו' כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, עַל מָה אַתְּ מִתְרַבְרֵב עָלֵינוּ, מַה טּוֹבָה עָשִׂיתָ לָנוּ, הוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁהוּא כְּגַן ה', וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הִכְנַסְתָּנוּ, אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ בַּמִּדְבָּר וְהַנֶּגֶף מִשְׁתַּלֵּחַ בָּנוּ. (במדבר טז, יד טו): הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה, וַיִּחַר לְמשֶׁה, לָמָּה, שֶׁאָדָם הַדָּן עִם חֲבֵרוֹ וּמִתְוַכֵּחַ וּמְשִׁיבוֹ, יֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ, וְאִם אֵינוֹ מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ לוֹ צַעַר. (במדבר טז, טו): וַיֹּאמֶר [משה] אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, אַל תְּקַבְּלֵם בִּתְשׁוּבָה, הָיָה צָרִיךְ לַמִּקְרָא לוֹמַר אַל תֵּפֶן אֶל עֲבוֹדָתָם, מַהוּ אֶל מִנְחָתָם, כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לְאֵלּוּ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁהִקְרִיבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט, יט): מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְהָיְתָה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל קְרֵבָה, הוֹאִיל וּפֵרְשׁוּ אֵלּוּ מִבָּנֶיךָ אַל תִּסְתַּכֵּל בְּחֶלְקָם, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ וְאַל תֹּאכְלֶנָּהּ. (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, מַה שֶּׁהָיָה דַרְכִּי לִטֹּל לֹא נָטַלְתִּי מֵהֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּהֶקְדֵּשׁ נוֹטֵל שְׂכָרוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וַאֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹרֵד מִן מִדְיָן לְמִצְרַיִם הָיָה דַרְכִּי לִטֹּל מֵהֶן חֲמוֹר, שֶׁבִּשְׁבִיל צָרְכֵיהֶם יָרַדְתִּי, וְלֹא נָטַלְתִּי. וְכֵן שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק אָמַר (שמואל א יב, ג): הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי, שׁוֹר שֶׁהָיִיתִי מַקְרִיב עֲלֵיהֶם לְקָרְבָּן וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְכֵן לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, מִשֶּׁלִּי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז, כ): עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ט, יב): כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָּה, לֹא נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּהֶם, וּכְשֶׁהָיִיתִי חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה דִּינֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם וְהוֹלֵךְ וְסוֹבֵב כָּל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, טז): וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל, דֶּרֶךְ הָעוֹלָם בַּעֲלֵי דִינִין הוֹלְכִין אֵצֶל הַדַּיָּן, וַאֲנִי הָיִיתִי הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם וַחֲמוֹר שֶׁלִּי. וְכֵן משֶׁה אָמַר (שמות יח, טז): כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא הָלַכְתִּי אֶצְלָם, (במדבר טז, טו): וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם, שֶׁלֹא חִיַּבְתִּי אֶת הַזַּכַּאי וְלֹא זִכִּיתִי אֶת הַחַיָּב. וּכְשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁעָמְדוּ בְּגַאֲוָתָן, אָמַר לָהֶם (במדבר טז, טז): אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וגו', הָלַךְ קֹרַח כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְהָיָה מַטְעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם מָה אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עוֹסֵק לִטֹּל אֶת הַגְּדֻלָּה לְעַצְמִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּהֵא הַגְּדֻלָּה עַל כֻּלָּנוּ חוֹזֶרֶת, שֶׁמּשֶׁה נָטַל מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, וְהַכְּהֻנָּה גְדוֹלָה נָתַן לְאָחִיו, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט כָּרָאוּי לָהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, יט): וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה, הִקְרִיבוּ כֻּלָּם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, מִיָּד (במדבר טז, כ כב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.

כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה: ושפטתי בין איש. זה דין (שיש) [שאין] בו פשרה: ובין רעהו. זה דין (שאין) [שיש] בו פשרה ונפטרין והולכין כרעים: והודעתי את חקי האלהים. אלו גזירות: ואת תורותיו. אלו הוראות: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעתי את חקי האלהים אלו עריות ואת תורותיו אלו גזרות: