Quotation_auto על שמות 18:16

ואמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. כי זה טורח גדול להם וטורח גדול לך. שאתה יושב לבדך בלי מסייע. והוא השיב כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ושפטתי בין איש ובין רעהו. והנה זאת התשובה אינה נעלמת. כי איש חכם היה יתרו וראה זה. והנה תשובת משה אינה מספקת. והעד תשובת יתרו. כי בראשונה א"ל מה הדבר הזה אשר אתה עושה. ועכשיו א"ל לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כלומר כל זה ראיתי בחכמה. ועכ"ז לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כי לא תקנת טורח העם וטורחך. וזהו נבול תבול וגו'. ולכן נאמר כי משה השיב כי היה מוכרח בזה. לפי שהיו לו דברים רבים לעשות מלבד המשפט. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים בעד חוליהם ובעד צרכיהם. ואני צריך להתפלל עליהם ולתקן דבריהם. ועוד דבר שני בדבר המשפט. שבאים לפני בעלי הדינין ושפטתי בין איש ובין רעהו. ועוד דבר ג' כי בלא זה אני צריך להודיע להם חוקי האלהים ותורותיו להדריכם בדרך השלימות. ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום. כי נבול תבול. כי בענין אזהרת העם ושאלתם. זה דבר ראוי לך שתהיה מול האלהים להתפלל בעדם. וכן להישירם אל השלימות. והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות. אבל בענין המשפט אין זה דבר ראוי לך. אלא שתחזה אנשי חיל מישראל ושמת אותם שרים עליהם לשופטם: והנכון אצלי כי יתרו לא שאל אלא בדבר המשפט. ומשה ג"כ לא השיבו אלא על דבר המשפט. ולכן אמר משה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר. והרצון בזה שמשה אמר כי בדבר המשפט היה לו לעשות ג' דברים שהשופט האמיתי יש לו לעשותם. הא' כשבאים לפניו הבעלי דינין הוא חייב לדונם. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. כלומר לתבוע דין כמו אלהים לא תקלל. ועוד שנית כי יהיה להם דבר בא אלי. והרצון בזה כי השופט אין די לו שישמע וישפוט בין הבאים לפניו. אבל צריך ג"כ לדרוש ולחקור אחר הדברים הנעשים בעיר שלא כהוגן. ואע"פ שלא יבואו לפניו לבקש דין עליהם. אלא שיצא קול בעיר והדבר נשמע בין אנשי העיר עד שהדברים נודעים מצד עצמם. אבל השופט הוא חייב לחקור הדבר כיצד היה. ולעשות דין ולבער הרע מקרבם. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי. הדבר מצד עצמו בא אלי. וצריך אני לשפוט בין איש ובין רעהו. ולכן נאמר בחזקיה והוכן בחסד כסא וגו' שופט ודורש משפט. שופט זה משמע בין איש ובין רעהו. דורש משפט שהוא מעצמו דורש דבר המשפט אע"פ שלא יבואו לפניו. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי:

וי"א כי פירושו כי יהיה להם דבר בא אלי. אחד מהבעלי דינין. אבל אני איני שומע לו עד שיבא חבירו. ואז ושפטתי בין איש ובין רעהו ביחד. לפי שזה בכלל מדבר שקר תרחק. ועוד דבר שלישי והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. כי אני צריך להודיע לבעלי הדין מהיכן דנתי אותם. וזה כעין שאמרו הראוני מהיכן דנתוני. וזהו והודעתי את חוקי האלהים. שהם חוקי המשפט והדין ומה טעם להם. ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום כי נבול תבול. לכן שמע בקולי איעצך בדבר המשפט הראוי לך לעשות. ואמר עתה. כלומר ידעתי כי הש"י ידריכך ויתן לך עצה. אבל עתה ביני וביני שמע בקולי. אע"פ שאיני ראוי לתת לך עצה. ויהי אלהים עמך. כלומר ידעתי כי הש"י יסכים על ידי. או ויהי אלהים עמך. בזמן העתיד. היה אתה לעם מול האלהים. כלומר האלהים בשמים ואתה על הארץ. ולכן היה אתה לעם במקום האלהים ונגדו. והבאת את הדברים הגדולים אל האלהים. ואח"כ והזהרת אתהם. או היה אתה לעם נגד האלהים שהם הדיינים. כלומר שתעמוד מנגד ולא תתרחק מהם. והבאת אתה את הדברים אל הדיינים ותמסור להם כל דבר המשפט. והזהרת אתהם. אל הדיינים את החוקים ואת התורות. החקים הם הדינים בלי טעם. כדאמרינן שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא. כדין מעמד שלשתן והעושה בית חתנות לבנו קנה. והתורות הם דרכי המשפט שיש להם טעם. והודעת להם את הדרך ילכו בה. בדרכי המשפט. ואת המעשה אשר יעשון. כאומרו כי אם עשות משפט וצדק. באופן שהערך שהשם יתברך שומר עמך. שהוא מצוה לך ואתה מצוה את ישראל. זה הערך בעצמו תשמור עם ישראל. שתהיה אתה מצוה לדיינים והדיינים יצוו וישפטו את ישראל. וזהו היה אתה לעם מול האלהים. ולפי שלא כל האנשים ראוים לדון. ואתה תחזה בחזיון ובחכמה. מכל העם אנשי חיל וראוים לעשות משפט. והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך. בבחינת אלהים. וכל הדבר הקטון ישפטו הם. וזה פי' מה שאמר היה אתה לעם מול האלהים. ובזה הכל מתוקן להסיר הטורח מעליך ומעל העם. וזהו וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם וגו' יבא בשלום בלי טורח:

ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים הכתוב מתמיה עליו אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים. ויבוא אהרן וכל זקני ישראל ומשה להיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנאמר ויצא משה לקראת חותנו ועכשיו להיכן הלך. מלמד שהיה עומד ומשמש עליהן. ויבוא אהרן וכל זקני ישראל מה תלמוד לומר לפני האלהים אלא מלמד שכל המקביל פני חברו כמקביל פני שכינה. אמר ר' אבין הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה שנאמר ויבוא אהרן וגו'. וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל וכו'. ויהי ממחרת וישב משה וגו' ממחרת יום הכיפורים. וישב משה לשפוט וגו' וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה ומה תלמוד לומר מן הבקר עד הערב אלא מלמד שכל מי שמוציא את הדין לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כתיב כאן מן הבקר עד הערב ולהלן הוא אומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אמר ר' הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט את העם וגו' ועוד דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב בהו ועמדו שני האנשים. אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים. רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן וכל היום כולו תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן וכו' כדלעיל ועד מתי יושבין בדין עד זמן סעודה. אמר ר' אחא מאי קרא אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. וירא חותן משה וגו' ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדך. ויאמר משה לחותנו אמרו הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. אמר לו אם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר. כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה. ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה. ובין רעהו זה הדין שיש בו פשרה מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו חקים אלו מדרשות והתורות אלו ההוריות דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר חקים אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות והתורות אלו ההוריות. נבל תבול גם אתה רבי יהודה אומר ילאו אותך וינשרו אותך. ר' אלעזר אומר ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות שנאמר וכנובלת מתאנה. גם אתה זה משה. וגם זה אהרן. העם אשר עמך אלו שבעים סנהדרין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר גם אתה זה משה. וגם זה אהרן נדב ואביהוא. העם אשר עמך אלו שבעים זקנים. כי כבד ממך הדבר אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה [כשהיא יבשה] ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה הדא הוא דכתיב כי כבד ממך הדבר: