מדרש על שמות 19:17

וכן כל אומה ואומה מאי שנא הני תרתי דקא חשיב ומאי שנא הנך דלא חשיב הנך משכח מלכותייהו עד דאתי משיחא וכי מאחר דעיילי תרתי ולא אתנו מידי מ״ט עיילי אחריני אמרי אינהו אישתעבידו בישראל אנן לא אשתעבדינן בהו אמרו לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קבלנוה ומי מצו למימר הכי והא כתיב (דברים לג ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א״ר יוחנן מלמד שלקח התורה והחזירה הקב״ה על כל האומות והלשונות ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלוה אלא כך אומרים לפניו כלום כפית עלינו את ההר כגיגית ולא קבלנוה כדרך שכפית על ישראל שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר וא״ר אבדימי בר חסא דמן חיפא מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. מיד אומר להם הקב״ה ראשונות ישמיעונו שנאמר (ישעיה מג ט) וראשונות ישמיעונו שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם. ומנ״ל דלא קיימום כדתני רב יוסף מ״ד (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מה ראה ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימוה עמד והתירן להם איתגירי אתגור א״כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא (דף ג) ולומר שאע״פ שמקיימין אותם אין מקבלין עליחם שכר:

לא כן הרשעים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב. דבר אחר אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צח א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. א"ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם לה א) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור' אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א"ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ ד) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיה סו סז) כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כא יח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כג ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה'. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלקינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלקינו:

ט״ז) בשלשה מקומות נתנה תורה, ובכולן כתיב יציבה: בסיני, באהל מועד, ובערבות מואב. בסיני - שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט), באהל מועד - שנאמר ונצבו איש פתח אהלו (שם ל״ג), בערבות מואב - שנאמר אתם נצבים היום (דברים כ״ט).