Parshanut על שמות 19:17

ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהן הר כגיגית. פירוש, שהראה להם כבוד ד' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעיי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ד', והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה, (וכמדומה שכבר עמדו ע"ז) ואמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא, והא דכופין בקרבנות עד שיאמר רוצה אני, טעמו כפירוש הרמב"ם בהלכות גירושין ספ"ב, וזה לשונו הזהב, ואין אומרים אנוס אא"כ נלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כו' אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנוס עצמו בדעתו הרעה כו' מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו כו' עכ"ל, וזה עיון נפלא בעצמו, ומתאים בשיטתו במש"כ בהלכות סנהדרין, דאם אנסוהו לבוא על הערוה במקום דיהרג ועל יעבור ועבר חייב מיתה שאין קשוי אלא לדעת עיי"ש ובזה כתב בהלכות יסודי התורה, דאם עבר ולא נהרג אינו חייב רק שעבר מצות עשה של קדוש השם עיי"ש. וטעמו, דכל העבירות כחילול שבת וע"ז וכדומה אם האדם עושהו ע"י אונס אין זה עשיה ברצון בעצם הדבר, רק סיבת הכרח העונש מביאו לעשות זה בלא חפץ פנימי, אבל גבי ערוה האיש שנתקשה הוא אינו מצד שעושה זה מחמת פחד העונש רק הוא עשייה מהתרגשו בחימום תאות הערוה, מזה נתקשה, ובידו היה להתאפק על תאותו ולבלי להתקשות, א"כ הוא עושה מחפץ התאוה, זה נקרא רצון להתחייב באונסין, אף שבאמת הנה מצד הפחד והעונש, מסיר מאתו יראת השם, וא"כ מתחמם בטבע אל הערוה כמו אל אשתו המותרת לו, בכ"ז הוא נקרא רצון, א"כ גם הכא, שרצון נפש הישראלי נוטה בטבע ובחפץ נמרץ פנימי לקיים מצות ד', רק עצת היצר תקפה עליו, מיד כשיוכה מכות אכזריות יוסר חפץ החומר ועושה המעשה שמגרש או מביא קרבן, זהו חפץ פנימי לעצמיות המצוה הוא רצון גמור, ולהרמב"ן דפליג עליו תמן בחידושיו וסובר שאין זה רצון בודאי גם הכא לא נקרא רצון ודו"ק. ולפ"ז מוכרח דבהתקרבו אל הערוה עדיין הבחירה בלבבו שלא להתקשות ולא אמרינין דיצרו הוא דתקפו וכמו באשה אפילו אומרת הניחו עיי"ש ומסולק מה שנתקשו האחרונים מהך דר"א מחייב על כל כוח וכוח, ותוס' יבמות כ"א ד"ה גזירה ביאה ראשונה עיי"ש, וקרוב לזה תמצא בפני יהושע פסחים דף כ"ו עיי"ש ודו"ק בכ"ז. ולפי שיטת רבינו משה דקטן שנתגייר הגדיל יכול למחות נשאר גר תושב ופרשו באור שמח הלכות איסו"ב פרק י"ב אם כן אף דמודעה רבא מכל מקום נשארו גרי תושב ולכן נענשו בבית ראשון על עו"ג ושפ"ד ועריות דברים שגר תושב מוזהר אבל כי הדר וקבלוה בימי אחשורוש נענשו גם על שאר מצוות ודו"ק.