Chasidut על שמות 19:17

ובהמשך הדרוש יתורץ קושיא הנ"ל גם כן באופן אחר, ואפרט עוד מה דקשה לי בסוגיא זו מלבד שני הקושיות הקודמות, דקשה לי עוד קושיא (ג) על דברי דוד אדונינו דאמר שלשה סימנים יש באומה זו, וכי הגר נולד מבני ישראל שיהיה בו בטבע סימנים אלו. ועוד קושיא (ד) הלא עיקר יסוד של דרש זה שדרשו רז"ל דדוד רחקן מלבא בקהל, הוא משום דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה, והוא תמוה מאד דמאי ענין זה לזה, הלא גם אם מותרין היו לבא בקהל כשאר גרים, מכל מקום לא מבני ישראל הם, דאטו שאר גרים מבני ישראל הם. וכדי ליישב כל זה, אקדים הסתירה דבמדרש פרשת נשא איתא בשביל שחתך דוד כנף מעילו של שאול, נחלקה מלכות בית דוד, ובגמרא (שבת דף נ"ו ע"ב) איתא בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה (שמואל ב' יט ל), יצאתה בת קול רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. וקשיין אהדדי. והנ"ל בזה, דהא בשבת (פרק ר' עקיבא דף פ"ח ע"א) איתא ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז), אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, אמר ר' אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י (ד"ה מודעא) שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס, עד כאן לשון רש"י. אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש וכו', עיין שם. והנה דקדקתי על דברי רש"י הנ"ל מה דדייק לכתוב למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, דהנך ג' תיבות מה שקבלתם עליכם הוא שפת יתר, דבמה שכתב למה לא קיימתם, די וקאי על אורייתא דאיירינן ביה. והנ"ל בזה דרש"י כיון ליישב קושית הרשב"א אם קודם אחשורוש לא היה הקבלה מועלת, למה נענשו, ואי משום שעברו על גזירת מלכם, אם כן בטלה המודעא, עד כאן קושית הרשב"א. ומ"ש הרשב"א משום שעברו על גזירת מלכם, ר"ל דהא קיימא לן (בב"ק דף קי"ג., וב"ב נ"ד ע"ב, ובנדרים דף כ"ח ע"א) כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא, ואם כן אין צריך לקבלתם, על זה מקשה אם כן בטלה המודעא. ונ"ל לרש"י לתרץ דבאמת נענשו קודם שקבלו בימי אחשורוש מכח דינא דמלכותא, והא דאמר מודעא רבה, לאו לפטור לגמרי רק להקל העונש, דודאי הדעת נותן דיותר חמור העובר על גזירת המלך שקבל על עצמו מרצונו ושיעבוד עצמו לכך, ממה שחייב אם עובר על גזירת המלך שלא קבל על עצמו. וזה כונת רש"י למה לא קיימתם מה שקבלתם על עצמיכם, ר"ל דרק לענין הזמנה זו שלא קיימו קבלתן מהני מודעא, אבל לא לענין מה שעברו על גזירת מלכם, ומיושב קושיות הרשב"א, כנ"ל בכונת רש"י. והנה אם ישאל השואל הלא האי דינא דדינא דמלכותא דינא, הוא דין אחד מדיני התורה, וכיון דאינם מחוייבים לשמוע להתורה מצד קבלתן, אם כן גם לדין זה לא ישמעו, ואם כן הדרא קושית הרשב"א לדוכתיה. לזה אומר לך דלא קשה מידי, ואבינך על פי מושכל דמבואר בחובת הלבבות (שער עבודת אלקים) דיש הערת השכל, ששכל אדם מעיר דראוי לכוף למצות אלקיו, כי השכל גוזרת השתעבד הפחות להנכבד, ויש הערת התורה, עיין שם אף שאין זה לשונו. אם כן אף אם הקבלה נעדרת, ראוי העונש מצד הערת השכל שהשכל מעיר וגוזר שראוי לשמוע למצות מלכו, והיינו דינא דמלכותא דינא, והבן זה כי נכון בס"ד. ונחזור לענינינו דר' אבדימי הוא שחידש דרש זה דכפה עליהם ההר וכו', ובנימוקי החומש על הפסוק ויתיצבו בתחתית ההר פירש רש"י (ד"ה בתחתית) לפי פשוטו ברגלי ההר, ומדרשו (שבת פ"ח ע"א) שנתלש ההר ונכפה עליהם כגיגית, עכ"ל. והנה אם נפרש כפי פירוש הפשוטו של רש"י, אם כן הקבלה הוי קבלה מעליא, ומעולם היו נענשים משום שעברו על קבלתם. והנה איתא בתשובת מו"מ של פלפול אם מהני קבלת אבות על בניהם אחריהם, ועיין ביו"ד (סימן רכ"ח סעיף ל"ה) לענין שבועה ולענין נידוי וחרם, עיין שם. והנה המורם מתוך התשובות להלכה, דמה שנהוג אצלם ומקבלים על עצמם ועל זרעם, מהני קבלתם, וזכר לדבר וכאשר קיים עליהם ועל זרעם הנאמר במגילת אסתר (ט כז), אבל מה שאצלם אינו נוהג רק שיקבלו על זרעם לחוד, לא מהני קבלתם. ולפי זה נחזי אנן מה חטא דוד במה שכרת הכנף מעיל של שאול, ובודאי דעת לנבון נקל שעבר על מצות עשה שום תשים עליך מלך (דברים יז טו), ודרשו רז"ל (כתובות י"ז ע"א) שתהיה אימתו עליך. והנה מצוה זו לא היה נוהג במדבר שלא היה להם מלך, דהרי שאול היה המלך הראשון של ישראל, ואם כן לא היה בקבלה רק על זרעם לחוד ואינו מועיל, ואם כן לא היה דוד ראוי לעונש. אך אם אמרינן דינא דמלכותא דינא, אם כן אף שאין הקבלה מועיל, מכל מקום אנחנו מחויבים לקיים גזירת מלכינו ית"ש, ומה בכך שאין הקבלה מועיל. ונקדים דהא דהובא (במקומות שרשמתי לעיל) הא דשמואל לפסק הלכה, הנה מקומו ממש היכא דאמרה שמואל להא מילתא הוא בגיטין (דף יו"ד ע"ב) על המשנה כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם וכו', ומקשה הש"ס קפסק ותני לא שנא מכר וכו', ומשני אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ואי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים, עיין שם פירוש רש"י (ד"ה). ואם כן לפי זה האי בעית אימא הנ"ל חולק על הא דשמואל, עיין שם. והנה הא דאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה, אף שהאמין לציבא משום דדברים הניכרים חזא ביה כמבואר בגמרא, מכל מקום קשה איך גזל שדהו. אבל לא קשה מידי, דהא מבואר ברמב"ם (פ"ה מהלכות גזילה ואבידה הלכה י"ג) וז"ל: וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ולקח שדהו או חצירו, אינה גזל עיין שם, והיינו בדין החקוק למורד במלך עיין שם בחו"מ, וכן הוא בש"ע חו"מ (סימן שס"ט סעיף חי"ת, עיין שם). והיינו הכל משום דינא דמלכותא דינא. ולפי זה נתיישב סתירת המאמרים ובקנה אחד עולין, דמשום הא דכריתת הכנף מעיל לחוד, לא היו מחייבים את דוד משום הא שכתבתי דקבלת אבות על זרעם במה שאינו נוהג גבי דדהו, ודאי לא מהני, ושמא תאמר אף דהקבלה לא מהני, מכל מקום דינא דמלכותא דינא, יש לומר דדוד לא סבר כשמואל רק כדעת האי בעית אימא, ועל הא דאמר אתה וציבא תחלקו וגו', אין לחייבו דדברים הניכרים חזא ביה ודינא דמלכותא דינא, רק מכח שניהם חייב ממה נפשך, דאם סובר דדינא דמלכותא דינא, אם כן חייב על מה שחתך כנף מעיל, ואם אינו סובר דינא דמלכותא דינא, אם כן חייב על מה שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה, ומבין שניהם יצא חלוקת המלוכה ממה נפשך, כנ"ל בס"ד.

ונבאר בתחילה מצות קריאת המגילה, וגם נבאר למה נקראת מגילה בשם מגילה ומברכין על מקרא מגילה ומה היא לשון מגילה. ובתוכם יבואר כמה ענינים נוראים. ובתחילה נבאר מאמרים בשבת, ויתורץ קושית תוספות. וזה לשון הגמרא דשבת (פח.) ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט, יז) א"ר אבדימי בר' חמא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם עד כאן לשון הגמרא. וזה לשון התוספות, כפה עליהם הר כגיגית, אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאו נשמותיהם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורש דכתיב קימו וקיבלו היהודים, קימו מה שקיבלו כבר. ז"ל התוספות, תימא לר"י דבמגילה גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודא אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא להו דידי עדיפא מדידהו, קימו וקיבלו היהודים, קימו למעלה מה שקיבלו למטה. ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא. והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא, דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשא אחריתי עד כאן לשונו:

ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז) מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא, אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פ"ח.).
והענין בזה, דהנה בעת קבלת התורה במעמד הר סיני, היה להם גודל התגלות הנהגת השי"ת, אשר ראו מפורש אשר עיקר החיים של ישראל הוא מד"ת. וכל הפורש מן התורה כאילו פורש מן החיים. וזה מרומז שכפה עליהם את ההר כגיגית, היינו שהראה להם אז שהשי"ת מקיף אותם מכל צד לבל לנטות מרצונו ימין ושמאל, והראה להם שכל חיותם הוא מד"ת, ואם לאו יאפס כל חיותם. וזה שאמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא, היינו שאח"כ נעלם מהם זה האור, א"כ יכולים לומר אנוסים היינו. היינו, שעל אופן כזה לא קבלנו להיות בהסתרות אור ולעבוד את השי"ת מתוך ההסתר, כי רק קבלנו להיות נגלה עלינו אור השי"ת מפורש. וזה דמסיים רבא, אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש, היינו שבימי אחשורוש נדמה להם לישראל שנעתקו לגמרי מרצונו ית' שנדמה להם שהשתחוו לצלם, כי זה שלא עשו אלא לפנים אמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שאח"כ האיר להם זאת אבל מקודם נדמה להם בדעתם בעצמם שנעתקו מרצון השי"ת. ואח"כ שהשי"ת האיר עיניהם ולבם של ישראל שלא נעתקו מרצונו ית' ולא עשו אלא לפנים, אז מגודל אהבת הנס קיבלו את התורה בגודל שמחה פעם שנית, מאחר שראו שהד"ת שייך להם לשורש נפשם, ולא יכולים לעשות ההיפך ח"ו מד"ת. וראו שכל ענין הסתרות אור שהציב השי"ת הוא הכל לטובתם, כדי שיהיה להם חלק בזה האור, כי אם יהיה התגלות אור מפורש כמו שהיה במעמד הר סיני, לא היה להם חלק ויתרון בעבודה, לזה הסתיר השי"ת את אורו הגדול. ואח"כ מכיר האדם שגם בעת ההסתר היה ג"כ מקושר עם אור השי"ת. וע"ז קיבלו את התורה פעם שנית: