מדרש על שמות 19:19

— שש במדבר, ראשונה (י״ב), שהיתה שכינה מהלכת לפניהם שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות י״ג כ״א), וכן עתיד הקב״ה להלוך לפניהם שנאמר כי הולך לפניכם ה׳ (ישעיה נ״ב י״ב). שנייה (י״ג) נתן להם את המן ונגנז, ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנאמר אכול ושבוע והותיר (דהי״ב ל״א י'). שלישית (י״ד) נתן להם את השליו ונגנז ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנא׳ כי מאספיו יאכלוהו (ישעיה ס״ב ט). רביעית (ט״ו) שלא היו צריכין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה (כי עמוד הענן היה יומם ועמוד האש לילה), ועתידין ישראל לעתיד לבוא שלא ישתמשו לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיה ס׳ י״ט). חמישית (ט״ז) כיון שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ונתנו בראש כל אחד ואחד שני כתרים וזיינין במתניו שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י״ב י״ח), כיון שחטאו ירדו מאה ועשרים מלאכי חבלה ונטלום מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (עי' שבת ל' ע״א וכתובות קי״א ע״ב), ועתיד הקב״ה להחזירם להם לעתיד לבוא, שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל״ה י'), שמחה בלבם לא נאמר אלא שמחת עולם על ראשם, מלמד שעתיד הקב״ה להחזיר כתריהם לישראל לימות המשיח בשמחה, שנאמר ששון ושמחה ישיגו. ששית (י״ז) שהיה הקב״ה תוקע בשופר שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י״ט י״ט), ועתיד הקב״ה לקבץ את ישראל בשופר שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ (ישעיה כ״ז י״ג).

י״ב) מנין שלא יהיו המתורגמין שנים ויהיו קולותיהם (של הקורא והמתרגם) שוות? שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט י״ט).

חִזְקִיָּה אָמַר: מֵהָכָא: (דברי הימים א ט״ו:כ״ב) "וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם (ישור) [בַּמַּשָּׂא יָסוֹר] (במשא) כִּי מֵבִין הוּא". אַל תִּקְרִי 'יָסוֹר' אֶלָּא 'יָשִׁיר'. בַּלְוָטִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵהָכָא, (במדבר ד׳:מ״ז) "לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה". אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: מֵהָכָא, (תהילים פא:ג׳) "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנוֹר נָעִים עִם נָבֶל". רַבִּי נָתָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא, (ישעיהו כ״ד:י״ד) ("הם) ["הֵמָּה] יִשְׂאוּ קוֹלָם, יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן ה', צָהֲלוּ מִיָּם". וְתַנָּא מַיְתִּי לֵיה מֵהָכָא: (במדבר ז׳:ט׳) "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן, כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ". מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּכָּתֵף', אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּשָּׂאוּ? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'יִשָּׂאוּ'? אֵין 'יִשָּׂאוּ' אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים פא:ג׳) "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף". וְאוֹמֵר "יִשְּׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ" וְגוֹ'. חֲנַנְיָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מֵהָכָא: (שמות י״ט:י״ט) "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", עַל עִסְקֵי קוֹל. רַב אַשִׁי אָמַר: מֵהָכָא: (ד"ה ב ה) "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד", רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: מֵהָכָא: (במדבר י״ח:ג׳) "וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם". מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ, אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: "לֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם". אַתֶּם בְּשֶׁלָהֶם וְהֵם בְּשֶׁלָכֶם, בְּמִיתָה. הֵם בְּשֶׁלָהֶם, אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה.