Musar על שמות 19:19

ובב"ר גדולה מדת הענוה שאפילו בהקב"ה נאמרה שנא' (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, ותתן לי מגן ישעך אלו ישראל שכן כתיב (שם) מגן הוא לכל החוסים בו, וימינך תסעדני זו התורה שנא' (דברים ל״ג:י״ב-י״ג) מימינו אש דת למו. וענותך תרבני וכי יש ענו מן האלהים תלמיד יושב לפני רבו ללמוד וכשגומר התלמיד אומר לרב הוגעתיך אבל ישראל היו למדים מן הקב"ה וכשבאין ליפטר אומר להם הקב"ה הרבה הוגעתי אתכם שנא' (שם א) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם וגו' הוי אומר וענותך תרבני. רבי אומר מהו וענותך תרבני אמר רבי שמעון בן נזירא מי ענו כהקב"ה התלמיד אומר לרב בא ושנה לי פרק אחד והוא אומר לך וקדמני במקום פלוני אבל הקב"ה אינו כן אמר ליחזקאל (יחזקאל ג׳:כ״ב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך יצא יחזקאל ומצאו להקב"ה שקדם לשם שנאמר (שם) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אלעזר בשם רבי יצחק ראה ענוה שביד הקב"ה ראה מה כתיב (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אבא בר כהנא ראה ענוה שביד הקב"ה ראה מה כתיב (יחזקאל מה) ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. מלך בשר ודם כבודו לכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן. אבל הקב"ה נכנס בכבודו בשער הקטן הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי יהודה בר שלום התלמידים מהלכין ואח"כ הרב אבל הקב"ה אינו כן בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער אמר הקב"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם כשהן הולכין נגלה עליו האלהים ואחר כך המלאכים שנאמר (בראשית י״ח:א׳) וירא אליו ה' באלוני ממרא ואחר כך וישא עיניו וירא וגו' הוי אומר ועניתך תרבני, אמר רבי סימון ראה מה כתיב (שם) וילכו האנשים וישקיפו על פני סדום וגו' לא היה צריך לומר אלא והאלהים עומד לפני אברהם אלא תיקון סופרים הוא הוי אומר וענותך תרבני. אמר רבי סימון ראה מה עליו הקב"ה מלך ב"ו מזכיר שמו ואח"כ מזכיר קטיזמי שלו אבל הקב"ה הזכיר מעשיו תחלה שנאמר בראשית ברא אלהים ע"כ במדרש:

ולכן בניי להשמר משתי חלקי עבירה זו צריך שתי סגולות לחלק ראשון קריאת שמע דהיינו למסור נפשו לה' ולהיות נהרג על קדושתו ולא יחוס על עצמו ובניו בשביל קדושת המקום וקדושת שמו יתברך וכאשר יהיה זה תמיד רגיל אצלו וחקוק במחשבתו לא יהיה כח ביד יצר הרע להתגבר עליו לפתותו לעבור רצון קונו לשום סיבה מה שתהיה שיתן בתוך לבו לפתות אותו כיון שחקוק בלבבו להיות מוסר כל נפשו וגופו וקניניו עבור השם ותורתו ואיך בשביל שום דבר יעשה הרע בעיני השם וזהו ענין שאמרו (ר"ה טז) לתקוע בשופר כדי לזכור עקידת יצחק ולכאורה קשה מה צריך לעשות דבר בפועל להזכיר לה' וכי יש שכחה לפני כסא כבודו ח"ו וכן אומרים בתפלה כי אין שכחה וכו' אבל הכונה לנו התוקעים והשומעים קול שופר שהוא כדי להזהיר אותם לבל יישנו בשינת אולת ויקיצו כמו שכתבו המחברים שיש לתקוע בשופר איל כדי שישמעו העם כי קול שופר איל משונה משאר קולות וכשמעם תקיעה ממנו יתנו אל לב עקידת יצחק וכמה מעלות טובות זכו אברהם ויצחק בשביל עקידה ואם כן כל אחד יתפוס המדה טובה זו למסור נפשו לה' ולהיות נעקד לרצון ה' הגדול והקדוש ומבלי לחוש על שום דבר מגדול ועד קטן ולהיות שלם עם ה' גופו ונפשו כקרבן עולה תמים יקריבנו לרצון לפני ה' ובזה יהיה נעקד יצרו הגדול ובזה יכניע אותו מכל צד וזוהיא תכלית זכירת עקידת יצחק ולא כאשר המוני עם עושים בשביל להנחיל טוב המדומה לבניהם עוברים על כמה איסורים וממרים פי קונם שוטים אלו ראויים לשחוט בניהם בשביל השם היתכן עושים ואיך תמרו פי ה' בשבילם ולו שהייתם מקריבים קרבן לה' וביחוד אם נאמר לאחד להשיא בתו לתלמיד חכם ישיב אין רצוני לשחוט בתי אי שוטים לו כדבריכם מה בכך ששחטתם בתכם לקרבן לה' וירצה לה' לאשה ריח ניחוח ואחרי ה' תלכו ובו תדבקו זה המשיא בתו לתלמיד חכם (כתובות קיא) וזוהיא תכלית הנרצה מקרבן להיות דבק בה' ותורתו וזוהיא הבטחה מה' במשיא בתו לתלמיד חכם ולכן יערב להשם מנחתכם אך לשקר נדברו כי היא חייתכם וחית בניכם אחריהם כי הון מהבל ימעט ואין קול וכסף והוא בהמה ובניהם אחריהם אין בו חיוני לא כן בבעל תורה כי עושר וכבוד אתו לעולם אבל על חלק שני לבטל חמדת התחדשות היצר הרע אמרו אין לזה תקנה אלא תורה ולכך אמרו שיהיו דברי תורה חביבים בעיניך כל יום כאילו היום ניתנו וזה לעומת זה שזה מתחדש עליו בכל יום ולכך תהיה התורה ג"כ כאילו היום ניתנה וחביבה לבטל התחדשות היצר הרע והעושה כן יצליח וע"ז נאמר (תהילים ב ז) ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך כי בשעת מתן תורה היו נקראים בנים וזהו שחביבה עליו התורה כאילו היום ניתנה והיום קיבלה מהר חורב אף הקב"ה מחבבו באמת כאילו היום קבלו התורה ואמר כאילו היום ילדתיך בני אתה וכאילו היום באמת קיבל התורה ולכן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' והנה באמת בימים אלו כל יום מסוגל לתשובה על יום שפעל בו עבירות ויו"ד ימים כנגד יו"ד דברות יום ראשון כנגד אנכי והשני כנגד לא יהיה לך ובדיבור אחד נאמרו ולכך הם כיומא אריכתא (ביצה ד' ע"ב) ויום הכפור כנגד לא תחמוד ולכן אז בטלה החמדה ויש לאדם לפשפש במעשיו ולעשות הכל בפלס ומשקל כנגד החטא מצוה כנגדו וכן הקב"ה כביכול עושה בחודש זה שהוא מזל מאזנים לשקול מדה כנגד מדה ולשלם לאדם כפעלו ומכוון הן בעונש והן בשכר ואם ידקדק האדם במפעלו ימצא כן כי אין הדבר תלוי בקרי אם יצליח אדם ידקדק כי עשה בזה שום מצוה וכן להיפך אם יפסיד עשה בזה שום ענין עבירה והכל בפלס ומשפט ולכן בראש השנה יצא יוסף ועלה לגדולה ואמרו חז"ל (ויק"ר כג ט) פה שלא נשק לדבר עבירה על פיך ישק כל עמי וכן הכל היה כנגד מדה והכל בראש השנה כי שם מאזנים לשקול מדה כנגד מדה וכן פרעה אמר (שמות ט כז) מי ה' אשר אשמע בקולו נענש והוצרך לומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וזהו ג"כ בראש השנה כי בטלה העבודה מן ישראל (ר"ה יא) וכן הכל מדה כנגד מדה ולכך אמר הכתוב (תהלים פא ד) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב במדה כנגד מדה ואמר הראיה על זה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שיהיה מדה כנגד מדה כהנ"ל ועוד מפרעה שפת לא ידעתי אשמע פירוש שאמר לא ידעתי ה' שאשמע קולו הסירותי מסבל שכמו פי' שאח"כ הוצרך להודות ולבטל העבודה מישראל ולומר ה' הצדיק ופה שאסר הוא הפה שהתיר ובזה יכירו וידעו כי הכל בהשגחה ומדה כנגד מדה ובזה אם יתן האדם ללבו יבין ויכיר גדולת חסדי הבורא וכמה רבים רחמיו וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח והנה כבר נודע ענין שופר פעמים רבות אבל עוד יש בו כי העולם נברא בקול שופר כי קול ה' הוא כביכול כקול יוצא מגרון בלי דיבור ותנועות רק קול פשוט הוא קול שופר כי גרון הוא בחינת שופר כנודע ואז הוא פשוט בלי הרכבה של מלאך חיה ואופן ושרף כי אין בו הברת דיבור ותנועה וזהו בקול ה' באנכי ולא יהיה לך שהוא דיבור ה' בקול בעלמא יוצא מגרון וזהו מאמר ראשון שנבראו בו שמים וארץ ביום ראשון כי לא היה מלאך ושרף שלא יאמרו שותף היה להקב"ה ולכן לא דיבר ה' כי תיכף ע"פ דיבור נעשה מלאך רק היה קול בעלמא באותיות הגרון כביכול וזהו קול שופר שברא הקב"ה עולם ולכך בראשית מאמר ולא נאמר ויאמר או וידבר רק בראשית והוא מורה על תחילת הברת קול והוא רק קול שופר בעלמא והוא מה שמתרגם אמר בסכלנותא כי שופר חכמה ואינו מלאכה (שבת קז ע"ב) כי מה שהוא ע"י מלאך הוא מלאכה עיין בקונקארדאנצי"ש בשורש לאך והיה באותיות הגרון ולכך שם אהי"ה הוא שם ראשון בכתר עליון שהוא הבל אותיות הגרון שהוא שם של שופר שבו ברא ה' העולם ולכך בראש השנה שהוא התחלת עולם תוקעים בשופר ואומרים היום הרת עולם היינו התחלת עולם והנה ביום שני נתהוו מלאכים והיינו בדבר ה' ולכך שתי דברות ראשונות מורות על יחוד הוא בקול שופר ושארי מצות הם בדבור ותנועה ולכך שאר דברים נאמר (שמות יט יט) משה ידבר ואלהים יעננו בקול בעלמא כי שתים דבר אלהים ולכך קול שופר חזק מאוד שמורה על יחוד ולכך זהו ענין שופר בתקיעה להמליך לה' ביחודו בלי שותף מלאך ושרף ונשגב ה' לבדו ואנו בגולה רפו בידינו וממש אין מצוה כדקא יאות אבל עיקר מעמדנו שאנו מוסרים נפשנו כל רגע על יחוד שמו הקדוש ועליו הורגנו כל היום ולכן אין לנו דיבור נאלמנו דומיה רק צעקנו בקול שהוא הגרון וע"ז נאמר (בראשית כז כב) הקול קול יעקב וע"ז אמר (תהלים קמט ו) רוממות אל בגרונם והוא בגרון שמורה על יחוד וחרב פיפיות בידם ללחום נגד האויבים בקול שופר נגד צר הצורר ביחוד שמו שאין בו שיתוף וזהו בגרון כי הוא קול ולכך משה שאמר לו ה' (שמות ג יד) כה תאמר אהיה אשר אהיה כי משה שהיה כבד פה וכבד לשון לא יכול לדבר בגלות ישראל שום מוצא מה' מוצאות כי הכל סוגר בגולה רק הגרון המורה על יחוד ולכך נאמר לו אהיה כי הוא אותיות הגרון אבל שאר שמות אין אחד שאין בו אות משאר מוצאות וזה לא היה אפשר לו לדבר ולכך זהו השם העומד לנו בגולה ואמר אהיה עמם בגלות זו ואהיה עמם בגלות אחרת כי אין לנו דיבור ונאלמנו דומיה אבל גרון קורא בקול כי מורה על יחוד כמ"ש כאשר האר"י ז"ל האריך בזה למאוד ולכך שם זה שהוא גרוני עומד לנו בגולה כי הוא האחדות האמיתית וכאשר תשכיל בפיוט יום שני בשופרות תבין עי"כ דברים הרבה שנתכוין לו ר"א הגדול בחרוזיו וזהו כלל ענין שופר וכן שם מפורש אי אפשר להזכירו כי שם מפורש צריך להיות בלי תנועות כלל רק בקול וזהו אי אפשר לבני אדם לדבר רק ביום הכפור היה ע"פ נס והיה יוצא מפי כהן גדול בלי הזכרה כלל או נעות שפתיו של כהן רק מעצמו יוצא בלי תנועות פיו כלל ולכך היו חרדים וכורעים והתוי"ט (יומא פ"ו מ"ב) נתקשה דמה החרדה הא תמיד היו מזכירין במקדש השם ככתבו (ואני תירצתי שהיה לאחר שמעון הצדיק דלא היו מזכירין השם ככתבו ע"ש) אבל לפמ"ש ניחא כי יפה עשו שחרדו כי הוא קול ה' יחולל אילות והנה הדיבור היוצא מקול הן המלאכים והן בגדר חיות הקודש שהן בארבע מוצאות כי מוצא החמישי שהן אותיות הגרון הוא אותיות הקול ולכך ארבעה פנים לאחד והן תיכף העלולים הראשונים ומעילה הראשונה והן בגדר שברים כי הם נפסקים מקול תקיעה פשוט ותנועת אות הן מנהגי אותיות ותיבות שעל פיהן הולכים במבטא הן בגדר אופנים נושאי חיות הקודש והתנועות הן בגדר תרועה כנודע כי התנועה בפה מוליד תרועה וזוהיא תקיעה פשוטה שאנו עושים ושברים ותרועה הן בגדר אותיות ותנועות ואנו מסופקים אם אנחנו בגולה בגדר חיות או אופנים ולכך תוקעים שברים תרועה וחיות כנגד בנים לה' שהם עלולים ראשונים ואופנים כנגד עבדים נושאי כסא ולכך אנו אומרים היום הרת עולם אחר תקיעה אם כבנים אם כעבדים והנה ראוי לעורר עצמו בשופר ובפרט בעלי תורה אשר יודעים טיב שופר הלא כל מלאכי מעלה חיל יאחזון ואיך לא נירא אנן וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר אשר לא נשוב לה' ואמרו (סנהדרין קב) בגמרא דתפס הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן ושאל מי בראש ואמר בן ישי אמר אי הכי לא בעינא והדבר תמוה אבל כבר אמרנו בפעם אחרת כי ידוע (יומא פז) כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה דגרם קלקול לרבים ואם כן לפ"ז שורת הדין היתה לנעול דלת תשובה בפני ירבעם רק אילו שב היה נותן יד לפושעים לשוב וא"כ היה תקונו עדיף מקלקולו ולכך היה מועיל תשובה אבל לכאורה אין צריך לזה כי כבר למדנו שיש תקוה לבעל תשובה מדוד כמאמרם (ע"ז ד ע"ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה אך אם ירבעם גדול מדוד א"כ עדיין צריך להורות לתשובה אפילו על חטא גדול כירבעם ואמרו בגמרא (יומא פו ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות וא"כ מי שחטא ביותר ועשה תשובה זכיות שלו ביותר כי העונות נעשו זכיות וא"כ אם ירבעם היה חוטא ביותר מדוד ועשה תשובה אף הוא חשוב בתשובתו יותר מדוד כי נעשה הכל זכיות וזהו כוונת מאמר ירבעם אם בן ישי בראש א"כ שמע מינה דעונו היה גדול כי הוא חשוב ביותר וא"כ כל המחטיא רבים אין מספיקים בידו לתשובה וא"כ אי אפשר לשוב בתשובה ולכך אמר לא בעינא אבל להבין מאמרו מי בראש הא הקב"ה א"ל הסדר אני ואתה ובן ישי אבל ידוע מ"ש בזוהר כי מי שאינו תמים הולך לפני השכינה שלא יסתכל בשכינה והשכינה אחריו כדכתיב התהלך לפני אבל מי שהוא צדיק גמור השכינה הולכת ראשונה והוא אחריה להנות מאור שכינה והנה כאן בזה הספק היה ירבעם אם הכונה שהקדוש ברוך הוא ילך בראשון ואחר כך ירבעם ואחר כך בן ישי או להיפך אני ר"ל הקב"ה האחרון ואח"כ אתה לפניו ולפניו בן ישי והסדר להיפך וא"כ אין התשובה מועילה כ"כ שלא יהיה מועיל להסתכל בשכינה ואמר לו ה' שכן הוא שבן ישי בראש ואח"כ הוא ואח"כ השכינה שלא יזכה לראות פני שכינה ואמר אי הכי לא בעינא כי רואה אני שאין תשובתי שלימה כ"כ וכן כשאדם שב בתשובה בבחרותו שאז כחו חזק אז זוכה לתשובה שלימה והולך לאחר השכינה אבל מי שעושה תשובה בזקנותו שאז כחו חלוש ואין לו כ"כ יצר הרע אז אין התשובה שלו כ"כ חזקה ומועילה שילך לאחר השכינה רק לפני שכינה מבלי להביט אל שכינה וכבר נודע כי חילקו ימים של אדם לשלשה ימים ימי בחרות וימי עמידה וימי זקנה וזהו מאמר הפסוק (הושע ו א ב) לכו ונשובה וכו' יחיינו מיומים היינו בימי בחרות וימי עמידה אז התשובה מועילה בתכלית הטוב אבל ביום השלישי שהוא ימי זקנה אינה מועילה כ"כ רק יקימנו ונחיה לפניו דייקא שהולך לפני שכינה ולא לאחר השכינה להסתכל בשכינה ולהנות ממנה וא"ש ודו"ק:

וגרסינן בואלה שמות רבה וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. א"ר יוחנן, היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות, ומשבעה קולות נחלק לשבעים לשונות, כדי שישמעו כל האומות. וכל אומה ואומר שומעת הקול בלשון כל אומה ואומה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין את הקול ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא, א"ר תנחומא דו פרצופין היה הקול יוצא, פי' דו שנים, שהיה הורג לאומות העולם שלא קבלו את התורה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה. הוי כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, (אבל) אתה שמעת קולו וחיית ואומות העולם שמעו ומתו. בוא וראה היאך היה הקול יוצא אצל כל ישראל. כל אחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, והבחורים לפי כחן, והנערים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה משה יכול לסבול, דכתי' (תהלים כט, ד) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים, בכחו של כל אחד ואחד, כפי מה שיוכל לסבול, ואף נשים מעוברות לפי כחן. הוי ירעם אל בקולו נפלאות. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מהו קול ה' בכח, וכי אפשר לומר, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמ' וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון, וכתי' (דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, וכתי' (דניאל י, ח) ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וכתי' (דניאל י, ט) ואשמע את קול דבריו וכשומעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. והב"ה, שכתוב בו והלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', על אחת כמה וכמה והוא צריך לדבר בכח, אלא כח שהיה משה יכול לסבול.