מדרש על שמות 19:8

לאמר. צא ואמור להם מיד והשיבני, וכה"א וישב משה את דברי העם אל ה' (שמות יט ח), והיא בנין אב לכל הדברות. ד"א [לאמר לך אמור להם] מכאן לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמרהו:

המלך הששי - זה נבוכדנצר הרשע שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכולהון (דניאל ב׳:ל״ח), וכיון שחטאו ישראל לפני הקב״ה וקרעו מלכות בית דוד, והמליכו את ירבעם בן נבט, ועשו להם שני עגלי זהב והדיחם, והעיד בם הקב״ה ולא שמעו לו, שנאמר ויעד ה׳ בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה וגו׳ (מלכים ב י״ז:י״ג) ולא שמעו להם אלא הקשו עורף והעזו מצח לבלתי שוב אל ה׳ לדרוש בתורתו אשר נתן להם על יד משה, וכשחרה אפו נתנם לביזה ולמשיסה ביד כל אויביהם, שנאמר ונתתים ביד אויביהם והיו לבז ולמשיסה לכל אויביהם (שם כ״א) ולא יכלו לקום לפני אויביהם וכל מקום אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה, הדא הוא דכתיב מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה׳ זו חטאנו לו (ישעיהו מ״ב:כ״ה), ואומר וישפוך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע (שם), וכשהעידו בהם הנביאים הרגו אותם והעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ולא שבו מדרכיהם הרעים, אלא הולכים ומשחיתים עוד יותר מאבותיהם והוסיפו כעס על כעס וחרון על חרון, עד שלא יכול ה׳ לשאת עוד והעיד עליהם ולא שמעו לו, עד אשר הגלה אותם מעל אדמתם, שנאמר וימעלו באלהי אבותיהם (דהי״א ה׳), ואומר ויעד ה' אלהי ישראל וגו׳ (שם). ומנין שהוא עתיד לשוב את שבותם? שנאמר והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כבראשונה (ירמיהו ל״ג:ז׳), לא בזכותם אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב, שנאמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם (ויקרא כ״ו:מ״ב). שבעת השבטים וחצי בעון מה? הלא בעון ירבעם בן נבט, שנאמר על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מ״א ט״ו ל') ובעון האשרה אשר עשה אחאב בשמרון, וכשמלך הושע בן אלה על ישראל בשמרון, היה הדין חתוך על שמרון שתחרב ועל ישראל שיגלו, [ומנין אתה יודע זאת] אם תמצא לומר ממה שאמר משה השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' (דברים י״א:ט״ז). בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו, אמר ר׳ ישמעאל חיאל מגדוליהם ומעשיריהם היה עומד על יריחו וראה אותה חרבה, אמר מה טיבה של זו, אמרו לו יריחו זו החרבה, יהושע בן נון החרים אותה בחרם לא תבנה עוד לעולם, שנאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (יהושע ו׳:כ״ו). אמר להם, יהושע מת ודבריו מתו, ועמד ובנה אותה. כיון שהתחיל לבנות את יריחו מת אבירם בכורו, וכשהוא בונה היו מתים כל בניו וכל בני ביתו, וכשהוא מציב דלתיה מת שגוב צעירו. באותה שעה קרע בגדיו וישב על הארץ והיה סופד ובוכה, באו כל זקני ישראל ואחאב לנחמו, אמר הקב״ה לאליהו לך והראה לפני חיאל שמתו בניו. אמר לפניו, רבש״ע, מתירא אני שמא יאמר אחאב דבר שאינו כראוי, ויחר לי ואני גוזר ואין אתה מקיים. אמר לו, לך ואני מקיים כל דבר שאתה גוזר, שנאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיהו מ״ד:כ״ו). מיד הלך לו, וכשבא שם ראה כל זקני ישראל יושבים, ובא לו וישב ביניהם. פתח חיאל ואמר, אוי לו למי שהוא עובר על דברי חכמים שהוא חייב מיתה וכו׳.... שלח הקב״ה את ישעיה בן אמוץ הנביא כדי להוכיחם, והוא פתח ואמר להם, שמעו דבר ה׳ קציני סדום וגו׳, והיה אומר להם הלא לכם לדעת את ה׳ אשר נתן התורה למשה ולאבותיכם על הר סיני וקבלו אבותיכם לקיימה, שנאמר ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה (שמות י״ט:ח׳), ואתם ואבותיכם עזבתם אותה, ודעו שהתורה משולה למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳), ובשבילכם שאינכם עושים אותה הקב״ה מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים - זה סנחריב מלך אשור וחיילותיו, שנאמר וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ (ישעיהו ח׳:ח׳), מלמד שלכד כל ערי הבצורות אשר ביהודה, שנאמר ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו׳ (שם ל״ו) ויסע ויבא לירושלם, וכשהתפלל חזקיהו לפני הקב״ה שלח ונגפם לפניו, שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (שם), כל אלו לא היו אלא ראשי גייסות, אבל החיל לא היה להם מספר. וכמה נשאר מהם? רב הונא אמר - חמשה, שנאמר וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר (ישעיה י׳׳ז). רבנן אמרי - תשעה, שנאמר ארבעה חמשה (שם). ורב אמר - עשרה, שנאמר וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם (שם י׳ י"ט), כמה יכול לכתוב - י׳ (עשרה), וסבור (מסתברא) דאמר רב הונא חמשה, והם סנחריב ושני בניו ונבוכדנצר ונבוזראדן. ומנין שהוא עתיד להחזירן, שנאמר צאו מבבל ברחו מכשדים, ואומר, לא למענכם אני עושה בית ישראל (יחזקאל ל״ו:כ״ג), ואומר, וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים (שם), ואומר, וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני (ישעיהו ל״ז:ל״ה), ואומר, אם אשכחך ירושלם (תחלים קל״ז), ואומר, הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז).

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ לְהַר סִינַי, לְמֶלֶךְ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִקַּח לוֹ אִשָּׁה בַּת טוֹבִים וּבַת גְּנוּסִים, שָׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ, דִּבֶּר לָהּ, אָמְרָה אֵינִי כְּדָאִית לְשִׁפְחָתוֹ אֶלָּא רְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו, כֵּיוָן שֶׁחָזַר אוֹתוֹ הַשָּׁלִיחַ אֶל הַמֶּלֶךְ הָיוּ פָּנָיו שׂוֹחֲקוֹת וְשִׂיחוֹתָיו אֵינָן נִשְׁמָעוֹת לַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ אָמַר זֶה פָּנָיו שׂוֹחֲקוֹת, דּוֹמֶה שֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ וְשִׂיחוֹתָיו אֵינָן נִשָׁמָעוֹת לִי, דּוֹמֶה שֶׁאָמְרָה רְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו. כָּךְ יִשְׂרָאֵל הִיא בַּת טוֹבִים, הַשָּׁלִיחַ זֶה משֶׁה, הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּשָּׁעָה הַהִיא (שמות יט, ח): וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יט, ט): וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ט): הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', אָמַר לֵיהּ כָּךְ תָּבְעוּ, אָמַר לֵיהּ וּשְׁמָעוּן לִמְיַינוֹקָא מַה דְּהוּא בָּעֵי, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מַתְלָא אָמַר דִּנְכֵית לֵיהּ חִיוְיָא חַבְלָא מַדְחֵיל לֵיהּ, כָּךְ אָמַר משֶׁה, אֶתְמוֹל עַל יְדֵי שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ (שמות ד, א): וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, נָטַלְתִּי אֶת שֶׁלִּי מִתַּחַת יְדֵיהֶם, עַכְשָׁיו מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, כָּךְ תָּבְעוּ, אָמְרוּ, רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת כְּבוֹד מַלְכֵּנוּ. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהָמִיר כְּבוֹדוֹ בְּאַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כ): וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם, שֶׁא יְהוּ אוֹמְרִים אִלּוּ הֶרְאָנוּ אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ, הָיִינוּ מַאֲמִינִים לוֹ, וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא הֶרְאָנוּ כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ, אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים לוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים קמג, ב): וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ.