Musar על שמות 19:8

מצינו שהתורה משמחת, כמו שכתוב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומצינו להיפך, נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו, ב). אמרו רז"ל (ברכות סג, ב), וזאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד), שממית עצמו עליה. הענין, תורה שבכתב הן מצד נגלה שהן הסיפורין ודברים קלים להבינם, הן מצד נסתר השגת הסודות הגדולות, היא משמחת. הדברים הפשוטים עליהם רמז (שמות יט, ח) וישב משה את דברי העם, דברים המיישבין דעת של אדם. וכן דברים הנסתרים משמחי לב, כי עוז וחדוה במקומו (דה"א טז, כז). אבל מצדו חומר התלמוד והפילפול, הוא ויגד (שמות יט, ט), דברים הקשים כגידים, והם תושיה מתישים כוחו של אדם. קרוב לזה דרשו רז"ל במסכת שבת פרק ר' עקיבא דף פ"ז (א), וכן אמרו במסכת גיטין פרק הניזקין (ס, ב), והבאתי למעלה, על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות לד, כז), דתקיפי למגמרנהו, והם מתישים כוחו של אדם ולפום צערא אגרא (אבות ה, כב), כי התשת הכח היא בעצמה המעלה הנפלאה שמזדכך החומר להיותו רוחני:

וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ר' טרפון אומר, זרח הב"ה מהר שעיר ונגלה בבני עשו, שנא' (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'. אמר להם הב"ה, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתי' בה. אמ' להם, לא תרצח. אמרו, אין אנו יכולים לעזוב את הברכה שבירך יצחק את עשו אבינו ואמ' לו, ועל חרבך תחיה. הניח אותם והלך לו לבני ישמעאל, שנא' (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן, ואין פארן אלא ישמעאל, שנא' (בראשית כא, כא) וישב במדבר פארן. אמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו, מה כתיב בה. אמ' להם, לא תגנוב. אמרו לו, אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים, שנא' (בראשית לז, כז) לכו ונמכרנו לישמעאלים, וכתי' (בראשית מ, טו) כי גנב גונבתי מארץ העברים. ומשם שלח מלאכים על כל אומות העולם ואמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתו' בה. אמ' להם, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אמרו לו, אין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים, ואין אנו חפצים בה, תן אותה לעמך ישראל. וכן עשה הב"ה, שנא' (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. מיד חזר הב"ה ונגלה על ישראל, שנא' (במדבר י, לו) שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש, וימינו אוחזת את התורה, שנא' (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. אמ' להם הב"ה, מקבלים אתם ומשמרים את התורה עליכם. אמרו כולם, עד שלא נשמע את התורה אנו מקבלין אותה ומשמרין אותה, שנא' (שמות יט, ח) ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ועוד גרסינן במדרש תנחומא כי חולת אהבה אני. א"ר לוי משל לבן מלך שעמד מחוליו. אמ' ילך לו לאסכוליו. אמ' המלך עדיין לא ילך, שחלש בני מחוליו ולא ילך לאסכוליו, אלא יתעדן בני שלשה חדשים, ואחר כך ילך. כך אמ' הב"ה, יתעדנו ישראל שלשה חדשים במן ובשלו ובבאר, ואחר כך אתן להם את התורה. בחדש השלישי, ולמה לא בחודש השני או רביעי או חמישי או ששי או שביעי. שנה לי ר' חייא הגדול, הגיורת והשבויה והמשוחררת לא יתנשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים. כך ישראל נקראו שבויים, שנא' (ישעיהו יד, ב) והיו שובים לשוביהם, נקראו משוחררים, שנא' (ויקרא כה, נה) אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. אמ' הב"ה, אמתין להם שלשה חדשים, ואח"כ אתן להם את התורה. בשעה שיצאו ישראל ממצרים רצה הב"ה ליתן את התורה, והיו בהן סומין וחגרין וחרשים. אמ' הב"ה, התורה כלה שלימה, שנא' (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה וכו', והיאך אני נותן אותה לדור שיש בו בעלי מומין, ואם אמתין עד שיעמדו בניהם אני מעכב שמחתה של תורה. מה עשה יתברך שמו, ריפא אותן ואחר כך נתן להם את התורה. ומנין שריפא אותן. מי שהיה סומא נעשה רואה, שנא' (שמות כ, יד) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו'. ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר (שמות יט, ח) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם, שנא' (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ד"א בחודש השלישי. מה כתוב למעלה מן הענין פרשת יתרו מה שהוא מלמד את משה, שנא' (שמות יח, כא) ואתה תחזה מכל העם וגו', ואח"כ וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחדש השלישי. אמר שלמה בחכמתו, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. ישראל היו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים, ויתרו היה יושב בביתו בהשקט ובבטחה, ובא לראות בשמחת התורה עם בני ישראל, לפיכך וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחדש השלישי.